להיות נוכח

ברגע שמצאתי את הפיכחון שלי (בתחילה נאלץ על ידי כליאה ומאוחר יותר מבחירה), הייתי במצב טוב יותר להעריך את חיי הקודמים, את המצב שלי באותה עת ואת העתיד הפוטנציאלי שלי. תהליך זה כלל לא רק ביצוע מלאי אישי של העבר שלי, ההווה והעתיד שלי, אלא היה צורך גם להסתכל על עצמי במראה המטאפורית. מה שראיתי שם היה מגוון רחב של נקודות מבט. בתחילה הרגשתי תחושה עמוקה של גועל ברמות רבות. ראיתי את העבר שלי ואת הנזק שגרמתי לאינספור יצורים. הייתי המום ממחשבות אפלות והרגשתי שאין ערך גואל לחיי או לעתיד שלי. התמכרתי לרחמים עצמיים, בושה ואשמה שהסיחו את דעתי מלהסתכל על העבר שלי בצורה בונה בריאה. זה היה באמצעות התרגול הבודהיסטי שלי ובהדרכתם של מורים בודהיסטים רבים, הצלחתי לבסוף לפרוץ את הערפל הזה שנכפה על עצמי. גיליתי שהרגשות האלה לא מועילים ויותר לגביי מאשר לגבי אחרים, או הסבל שגרמתי במשך שנים רבות.

רחמים עצמיים ברורים למדי רק לפי הניסוח. זה אומר לרחם על עצמי. אין לזה שום קשר לאמפתיה, הבנה, חמלה או חרטה, הכל עניין של עצמי. בושה היא אחד מהורי הרחמים העצמיים. אדם מרגיש אשמה כשנתפסים לאחר שעשה משהו לא בסדר או בגלל העובדה שהם עלולים להיתפס. גם זה לא קשור לדאגה לזולת ולא עושה דבר לאדם שנפגע, או למי שייפגע בעתיד. אשמה קשורה הכל לתחושת האדם ברגע מסוים ולעיתים קרובות מספקת כר רגשי שאפשר לחזור עליו. כל זה לא מוביל לתוצאה חיובית.

חרטה מקיפה באופן סופי מספר רגשות אלו, אך למעשה מאפשרת מקום לבחון לעומק התנהגויות ופעולות ביחסיהם לסיבה ותוצאה. בבודהיזם קוראים לזה קארמה, דתות אחרות משתמשות בדוגמה של "מה שאתה קוצר זה מה שאתה זורע". הבנה ברורה של חרטה מאפשרת לערוך מלאי אישי המקל על מחשבות ורגשות אגוצנטריים. זה פשוט מחייב אותך להיות לגמרי נוכח. חרטה גם מאפשרת לא להיות המקור לסבל מכיוון שזהו רגש כנה יותר הנובע מפעולות מזיקות בעבר והבנה מלאה של ההשלכות.

למעשה, זה בסדר לחוות בקצרה רגשות של רחמים עצמיים, בושה ואשמה, כי זה עשוי להוביל לפיתוח הבנה בונה יותר של מה זה חרטה. אם כן, התעמקות בתחושות הללו עשויה להיות משמעה שאינך רואה את התמונה כולה או אולי אתה פשוט לא רוצה. בכל מקרה, רצוי לראות את ההיבטים המזיקים של העבר שלך בחרטה ובסליחה. אם אתה יכול לעשות את זה, ולהוסיף גם מנה בריאה של הומור, אז תגלה מהו אושר אמיתי ותהיה מכשיר לריפוי.