סעיף דה פקטו

המלכה אמרה: 'הנה שליח המלך: הוא בכלא עכשיו נענש והמשפט לא מתחיל עד יום רביעי הבא, וכמובן שהפשע מגיע אחרון מכולם.'

"אבל נניח שהוא לעולם לא מבצע את הפשע?" שאלה אליס.

"זה יהיה טוב יותר, לא כך," הגיבה המלכה.

אליס הרגישה שאין להכחיש זאת. 'כמובן שזה יהיה טוב יותר,' היא אמרה, 'אבל זה לא יהיה טוב יותר שייענשו'.

״אתה טועה,״ אמרה המלכה. "האם אי פעם נענשת?"

״רק לתקלות,״ אמרה אליס.

״ואת היית יותר טוב בשביל זה, אני יודע,״ אמרה המלכה בניצחון.

'כן, אבל עשיתי את הדברים שנענשתי עליהם,' אמרה אליס.

"אבל אם לא היית עושה אותם," אמרה המלכה, "זה היה עדיין טוב יותר, טוב יותר, טוב יותר, טוב יותר!"

הקול שלה התחזק עם כל 'טוב יותר' עד שהוא הגיע לחריקה לא קטנה.

אליס חשבה, 'יש טעות איפשהו.'

האם הקטע הזה נשמע לכם מוכר? זה צריך, הציטוט לעיל הוא קטע מספרו של לואיס קרול, מבעד למראה. זה עשוי להפתיע את מי שמאמין שהחוקים שלנו צודקים ושמערכת המשפט שלנו היא הבסיס שעליו עומדת הדמוקרטיה שלנו, לגלות שבית המשפט העליון של ארצות הברית למעשה הסכים עם המלכה. בפסיקתם משנת 1997 ב (Kansas v. Hendricks), השופטים קבעו כי מעצר בלתי מוגבל של עבריין מין מורשע, עם השלמת עונש המאסר שלו, מוצדק מבחינה חוקתית. פסיקתם מבוססת על אותה פילוסופיה כמו זו שהוצעה על ידי המלכה. ניתן לסכם זאת בצורה הטובה ביותר בקביעתו של צדק כי ל"אנשי מקצוע" מסוימים יש כעת את היכולת המופלאה לחזות במדויק פעילות פלילית עתידית מספיק טוב כדי להצדיק כליאה בלתי מוגבלת של כל מי שהם רואים כמסוכן. התוצאה היא צורה חדשה של כלא נטולת כל אחת מהזכויות שכל האנשים הכלואים היום רואים בהן כקדושה.

טיעון זה מובא על ידי הסופיסט תראסימאכוס אצל אפלטון רפובליקה:

אני מאשר שהצודק אינו אלא היתרון של החזק יותר.

עברייני מין הם כיום המיעוט הכי חסר זכויות במדינה, כמעט ללא קול בממשלה ויש אומרים שלא מגיע לנו אף אחד. אם חיינו נמחקים כל כך בקלות, לא יידרש כל דמיון כדי להניח שלחברה אכפת מעט מהשיטה או מהאמצעים שאנשים כלואים היום. כל עוד הציבור משוכנע כי מעצר ללא הגבלת זמן הוא הפתרון לעבירות מין, צורת הכליאה הזו תימשך ללא הפסקה. ההליכים השיפוטיים ימשיכו להתייעל לצורך כדאיות וזכויות חוקתיות יעקפו כדי לתת מענה לתאבון הנקמה של הציבור.

במאה השמונה עשרה כתב בלייז פסקל:

מסוכן לומר לאנשים שהחוקים אינם צודקים, כי הם מצייתים לחוקים רק בגלל שהם חושבים שהם צודקים. מסיבה זו יש לומר לאנשים לציית לחוקים כי הם חוקים, בדיוק כפי שהם חייבים לציית לשליטים, לא כי הם צודקים, אלא כי הם שליטים. אם זה מובן, כל התקוממות תימנע. זו ההגדרה האמיתית של צדק.

מי יתמך במרשם מבשר רעות שכזה לטוטליטריות? האם אנחנו כחברה וכדמוקרטיה המובילה בעולם רוצים לאשר את המתודולוגיה הזו בשלטון שלנו? לכאורה אנו עושים זאת, וגם לכך יהיו השלכות משלו, שכן יותר ויותר עבירות מתאימות להכללה של כליאה ללא הגבלת זמן כחלופה לסנקציות שיפוטיות אחרות. עם המנטליות הזו התוצאה הסופית תהיה אובדן מעמדנו בעולם כמעוז הדמוקרטיה.

השאלה שאנחנו כחברה צריכים לשאול היא: "כמה רחוק אנחנו מוכנים ללכת במורד חור הארנב הזה?" עתיד האומה שלנו נשען על התשובה לשאלה זו. אולי אליס צדקה; "יש טעות איפשהו."