אתיקה ופרנסה נכונה

• מכתב מתלמיד שהוריו עובדים בענף הבקר
• ההבדל ב נופים בין דתות אחרות לבודהיזם
• איך להיות מיומן בטיפול בהבדל ב נופים

כדי להמשיך בדיון שלנו על אתיקה מישהו כתב ואמר,

הדיון הזה באמת מרגש אותי. ההורים שלי הם חקלאי בקר והם מגדלים בקר כדי למכור ולהישחט. הם לא מרוויחים הרבה כסף מזה, הם רק מפרנסים את עצמם. הם גם הורגים בעצמם בעלי חיים לצריכה אישית שלהם, כמו פרות, כבשים, ארנבות, תרנגולות, ברווזים, דגים וכו'. הם כנראה הרגו מאות בעלי חיים בחייהם עד כה, או שהייתה להם מעורבות ישירה בהרגתם. בילדותי לימדו אותי איך להרוג גם חיות, כשהייתי צעיר עד גיל שש. עם זאת, זה יהיה השלילי שלי קארמה, להיוולד בין "ברברים", אז למדתי להבין את זה. אני זוכר שבחשתי קערת דם כדי להכין נקניק דם. זה בהחלט מזעזע אותי עכשיו. אבל אני מתקשה מאוד לצפות, וללכת לארוחות ערב, בידיעה מה הם עושים. ניסיתי להסביר להם, אבל הם מאמינים שהם לא עושים שום דבר רע. הם שמעו קצת על בודהיזם והם אומרים, "זה יותר מדי," והם לא רוצים לשנות את חייהם. אני מרגיש שאני צריך לעשות משהו, אבל אני לא יודע מה. אני ממשיך לחשוב על זה הרבה. אדם יכול להגיד כל כך הרבה לפני שזה נגמר בכך שהוא לא ידבר איתי שוב. מה המחשבות או העצות שלך בנושא?

[נאנח] וואו. מצב קשה. אבל אני מתערב לך שלהרבה אנשים יש דברים מהסוג הזה, כי יש הרבה משפחות שעובדות בתעשייה הזו של גידול בקר ושוחט אותם. כל האנשים שיוצאים לדוג ומחזירים פירות ים והורגים אותם וכו'. או אנשים שמוכרים פירות ים חיים. מסעדות שיש בהן פירות ים חיים. כלומר, זה... יש הרבה אנשים שעושים את זה.

יש הבדל ממש גדול ב נופים כאן. על פי הנצרות החיות (וכן הלאה) הוצבו כאן כדי שבני האדם יוכלו ליהנות. להרוג אותם כדי לאכול אותם לא נחשב לשום דבר פסול.

אני זוכר, לפני שנים רבות, כשגרתי בצרפת היינו קרובים לכמה אחיות קתוליות. אני זוכר שפעם אחת הלכנו ובילינו כמה ימים אצלם. ביום הראשון שם עמדנו לשבת והיה חרק, או עכביש, סוג של חרק שהתרוצץ, ואחת הנזירות פשוט מיהרה ללכת לרסק אותו. וזינקתי לנסות לעצור אותה. אני לא זוכר אם עשיתי או לא, אבל זה עורר דיון שלם על מה שהנצרות אומרת על בעלי חיים והרג אותם לעומת מה שבודהיזם אומר, ויש הבדל עצום.

אני לא יודע אם הוריה [של הסופרת] נוצרים או לא, כי אותו דבר קורה ביהדות, באיסלאם, רוב הדתות האחרות אוכלות בשר. הינדים, חלקם אוכלים בשר, אבל רבים הם צמחונים. הינדים רבים הם. וכמובן שהג'ינים צמחונים. אבל עבור אנשים רבים, יש להם את ההשקפה הזו, או אפילו שהם לא דתיים הם גדלים במדינה שבה זה פשוט מקובל בדרך כלל. כמו הוריה, הם מתפרנסים כך. הם לא מנסים להיות מיליונרים דרך זה.

במקום אחד שלימדתי, הייתה משפחה שלמה, רבים מבני המשפחה, שהגיעו ללימוד, והם היו בעסקי הבקר. והם די אהבו את הבודהיזם. תהיתי איך זה מסתדר איתם, אף פעם לא באמת שאלתי אותם.

פשוט יש שונים נופים על זה. כפי שציינה, היא ניסתה להסביר להוריה, את הדרך שבה אנחנו מסתכלים על דברים, שכל היצורים החיים שיש להם תודעה חווים כאב והנאה בדיוק כמונו. אנחנו יכולים לדעת שלבעלי חיים יש כאב והנאה, הם רוצים להיות מאושרים, הם לא רוצים לסבול, אז לא להרוג אותם, לתת להם לחיות. אבל ההורים פשוט אומרים, "זה יותר מדי." סוג של "על מה אתה מדבר?" והיא מאוד צודקת, אתה יכול להגיד את זה, אבל אז אם אנשים דוחים את מה שאתה אומר אם אתה ממשיך להגיד את זה וממשיך להגיד את זה זה הורס את הקשר. זה לא שאם תמשיך להגיד את זה ותמשיך להגיד את זה הם בסופו של דבר יקשיבו.

זה מה שדיברתי עליו בפעם הקודמת, אם אנשים פתוחים לדיאלוג לעומת אנשים שלא פתוחים לדיאלוג, ואנחנו צריכים להעריך את זה. אם מישהו לא פתוח לדיאלוג, ככל שאתה נוטר על זה יותר הוא יפנה נגדך. ואנחנו יכולים לראות שכך גם אנחנו מגיבים כשאנשים משמיעים לנו משהו. פשוט סגרנו אותם לגמרי. אז במצבים כאלה אתה פשוט צריך לקבל את זה שהם כאלה, עד כמה שזה כואב לך, ולהתפלל שתהיה להם לידה מחדש טובה ויבואו, בעתיד, להבין... כדי להגיע לעומק יותר הבנה של התנהגות אתית בעניין זה. אבל אין הרבה שאתה יכול לעשות.

אם אתה הולך לשם אתה יכול לומר, "אני לא רוצה לאכול בשר, אל תבשל לי שום בשר, אבל אני אקבל את האוכל האחר שאתה אוכל." ולהיות צמחוני. אבל מה אתה יכול לעשות מלבד תפילות, ולחזק במוחו שאנחנו לא הולכים לעשות את זה.

כשגרתי בסיאטל ליד גרין לייק נהגתי לטייל שם, ולפעמים היו אנשים שדגו שם. וכל כך כאב לי לראות את זה. אבל ידעתי שאני לא יכול לגשת אליהם ולהגיד, "אתה יודע, אתה לא צריך לדוג, אתה הורג יצורים חיים." כלומר, זה לא יועיל. זה רק יגרום למהומה. אז עשיתי "לקחת ולתת" מדיטציה, וניסיתי ליצור חמלה לאנשי הדייג ולדגים. ואז באמת אמר, "אני לא הולך לעשות את זה."

אין שום סיבה שנהיה גאים ולהסתכל מלמעלה על אנשים אחרים, כי כל שינוי בנסיבות או שינוי מחשבה, ואנחנו יכולים בסופו של דבר לעשות משהו. אז זה באמת חשוב להמשיך לאשר בעצמנו שאנחנו לא רוצים לקחת את החיים של אף יצור חי.

הערות כלשהן?

קהל: מה שגם אני חושב זה שגיליתי שהתחלתי להיות צמחוני בהחלט יש השתוקקות זה קורה במוח ו גוּף כלפי בשר. גדלתי סביב עוף והודו צלויים בחג ההודיה, ויש סוג מסוים של השתוקקות שיכול להתעורר. גיליתי שגם אם הייתי צמחונית, היו מצבים מסוימים שהזכירו לי חגים ומצבים מיוחדים. אם הייתי מתפנק עם דגים או הודו או משהו כזה כי היה קשור לזה זיכרון. היו לי הרבה זקיפות על סוגים מסוימים של מאכלים הקשורים לחג. יש השתוקקות.

נכבד Thubten Chodron (VTC): אתה מדבר על א השתוקקות. האם אם פיזית או נפשית, או שניהם?

קהל: אני חושב שזה גם וגם

VTC: אתה חושב שזה גם וגם. שכאשר אתה מנסה להיות צמחוני, זה מסויים השתוקקות עבור בשר שנשאר, חלקם עשויים להיות רק פיזיים כי אתה רגיל לאכול אותו. ואז נפשית אם מקשרים את זה עם חגים ותפקודים משפחתיים מסוימים, וכולם ביחד בסביבה טובה, והמשפחה, חגים מיוחדים, ויכול להיות שיהיו כל מיני זיכרונות כאלה. ומצאת שאתה אוכל בשר באותן הזדמנויות כי באמת היה קשה להתנתק גם מהגעגועים הטעימים וגם מהגעגועים הנפשיים.

אצלי הגעגועים הנפשיים עברו מהר מאוד, כי לא *ניסיתי* להיות צמחונית. הפכתי לצמחוני לפני שהפכתי לבודהיסט. טיילתי ברחבי אירופה עם כמה חברים ועשינו קמפינג, וקיבלנו נקניקיות. חזרנו ובישלנו אותו כדי לאכול ביחד. אז הם שמו את זה על הצלחת שלי ואני חתכתי לתוכה כל הדם הזה יצא, כי זה היה נקניק דם. והייתי בדיוק כמו "אהההההההההה" אתה יודע? בשלב הזה ממש היכה בי שאני אוכלת של מישהו גוּף. ואני רק אמרתי, "אני לא יכול לעשות את זה." כן, החלק הנפשי נעלם די מהר. זה נראה די, ממש גס.

קהל: [לא ברור]

VTC: אתה מגלה שבמקרה שלך, להפוך לצמחוני... זה לא המצב שהיא [שכתבה את המכתב] עליו מדברת כאן, אנחנו די עלנו על נושא אחר. אבל בכל מקרה, זה עתה אמרת לאנשים, "אני לא הולך לאכול בשר." לא אמרת להם מה לעשות, כי להגיד לאנשים מה לעשות, כשכולנו חבורה של אינדיבידואלים, בדרך כלל מייצרת בדיוק את הדבר ההפוך. אבל היא גילתה שעם הזמן אז הם התחילו לבשל צמחוני, ובפעם האחרונה הם אמרו כמה האוכל הצמחוני טוב. לפעמים להיות דוגמה, בלי להגיד דברים, זה מה שגורם לאנשים לחשוב.

קהל: [לא ברור]

VTC: זה קורה לחלק מאיתנו שהמשפחה שלנו מאוד ביקורתית, וכשאתה אומר שאתה חושב שזה אכזרי, הם מרגישים שאתה מבקר אותם באופן אישי. אבל, אתה רק צריך לומר, מנקודת המבט שלי זה ככה, ואז לא מעורב שיפוט, ולתת לאנשים לחשוב.

קהל: [לא ברור]

VTC: הסבר נוסף על הנושא כאן הוא, כשאתה חי עם אנשים שאכפת לך מהם, ואתה רואה אותם עושים שלילי מדהים קארמה. במקרה הזה [המכתב] זה היה הרג של בעלי חיים. במקרה של מישהו אחר אולי אתה רואה את המשפחה שלך עוסקת בעסק לא חוקי. או לעשות עסק חוקי אבל מעילה את הכסף ממנו. או אנשים שאכפת לך מהם... או לשכב עם מישהו אחר מחוץ לנישואים. אנשים שאכפת לך מהם, שהם החברים שלך, או המשפחה שלך, ואתה רואה אותם יוצרים הרבה דברים שליליים קארמהוכמה זה קשה. אתה יכול לנסות ולהגיד משהו לאנשים, ולפעמים אנשים פתוחים והם יחשבו על זה, כי משהו מכרסם בהם בפנים. ולפעמים אנשים פשוט יגידו, "תתעסק בעניינים שלך. אלה החיים שלי וזו הבחירה שלי, ואני לא עושה שום דבר רע, תפסיק להיות פוריטני,” ובלה בלה בלה, ותכנס לעניין גדול לגבי האשמתך. והעניין באותו זמן הוא שאתה לא לוקח את האשמה אישית, אלא אתה פשוט מבין שלאדם הזה יש דרך חשיבה מסוימת, והוא לא פתוח לרעיונות חדשים ברגע זה. אנחנו רק צריכים לקבל את זה, למרות שזה כואב לנו מאוד לצפות בזה.

אבל האם אתם יכולים לדמיין מה עוברים הבודהות והבודהיסטוות כשהם מסתכלים עלינו? אנחנו יוצרים שליליים קארמה ולהגיד, "אוי, זה לא משנה, זה לא כל כך נורא", ודברים כאלה, למרות שהם מנסים לעזור לנו ולתקן את ההתנהגות שלנו, ואנחנו לגמרי סגורים ולא מקשיבים. אז זה קשה.

קהל: [לא ברור]

VTC: עכשיו זה משהו מיומן. נכון? יש לה כמה חברים שמבקרים עוד אנשים שעוסקים בחקלאות אורגנית, וחלק ממה שהחברים עושים זה גידול בקר. אבל האנשים שמבקרים לא עוזרים להם בגידול הבקר, הם עוזרים להם בגידול דגנים, וכתוצאה מכך הם מגדילים דגנים המריא, אז אני מקווה שמה שקורה עם בשר ירד.

קהל: [לא ברור]

VTC: טוב מאוד. זה די מיומן. זה לוקח יותר זמן. כי אנחנו אוהבים להיכנס ופשוט להגיד למישהו לעשות משהו ולבקש ממנו לבצע את ההוראות שלנו. זה לא עובד ככה.