המטרה של מנטור רוחני

• כיצד להתאים את המונח "אלוהים", המשמש בתוכנית התאוששות בת 12 שלבים, למסגרת בודהיסטית
• כיצד לאזן בין הסתמכות עצמית לצורך ב- מורה רוחני

בודהיזם ו-12 השלבים 01 (להורדה)

קיבלתי אימייל במהלך הנסיגה ממישהו באירלנד שעושה קבוצת Codependents Anonymous. והוא מוצא את זה מאוד מועיל - בעקבות 12 השלבים - והוא רצה הדרכה לגבי איך לעשות זאת במסגרת בודהיסטית. אז הוא שאל כמה שאלות טובות מאוד. אז זה עלול לקחת קצת זמן לעבור אותם.

אז הוא אמר שזה לא אמור להיות כל כך בעיה כי הם אומרים "כוח גבוה יותר", למרות שהקבוצה שהוא עושה כנראה אומרת "אלוהים". אבל להחליף "בּוּדְהָא" או ה שלושה תכשיטים," או משהו כזה. אז נראה שזה יהיה טוב. אבל כשהוא חושב על זה יותר לעומק אז הוא מעלה כמה שאלות.

הסתמכות עצמית וצורך במנטורים רוחניים

אז הוא אמר: "מה שאני נאבק בו הוא האיזון שאני מבחין בתוך הבודהיזם להסתמכות עצמית וכיצד זה קיים לצד ההבנה שאנו זקוקים למורים רוחניים בו זמנית. הרעיון שאנחנו יוצרים את החוויה שלנו ואחראים לעצמנו קארמה הוא עיקרון מרכזי בבודהיזם, מן הסתם; עם זאת, ישנה גם ההבנה שאנו זקוקים למורים רוחניים מוסמכים שידריכו אותנו בדרך הנכונה להתעוררות רוחנית."

אז זה החלק הראשון של השאלה. יש כאן כמה חלקים.

אז, כן, הבודהיזם מדבר על הסתמכות עצמית, אבל אז הוא גם אומר שאתה צריך א מורה רוחני. אז זה אומר שזה סותר? לא.

אנחנו חייבים לעשות את העבודה בעצמנו

ההסתמכות פירושה שאנחנו צריכים לעשות את העבודה בעצמנו. שאף אחד אחר לא יכול לעשות את זה בשבילנו. לשתות מים מבורכים, להצטופף על הראש עם אגרטל, לבלוע כדור, ללבוש חבלים... דברים כאלה - הדברים החומריים עצמם - לא יכולים לשנות את דעתנו. אם אנחנו משתמשים בדברים האלה כדי לשנות את דעתנו ולהזכיר לנו את הדהרמה זה מאוד חשוב, אבל העבודה האמיתית שעלינו לעשות היא עצמנו כאן בפנים. אז לזה מתייחס ההסתמכות העצמית.

ההסתמכות העצמית אינה מתייחסת להמצאת הדרך בעצמנו. כי אנחנו ממציאים את הדרך אל האושר בעצמנו מאז זמן חסר התחלה. כן? ובעיקר הדרך שלנו לאושר הייתה עונג חושי. אבל נולדנו כמו הכל בחיים הקודמים. אז הלכנו לפי הדת הזו, הלכנו לפי הדת הזו, כנראה אפילו המצאנו את הדת שלנו בחיים הקודמים. אתה יודע? לחלופין, לקחנו חלקים שונים של דברים שונים וחיברנו אותם יחד כדי ליצור מה למה כן היה קורא לתבשיל או מרק. קצת מזה, הימור קטן מזה, אני אוהב את כל הרעיונות האלה, אני לא אוהב את אלה אז אני אדביק את אלה שאני אוהב ואערבב אותם יחד.

אז, זו לא המשמעות של הסתמכות עצמית, בחירה ובחירה בעצמנו או המצאת הדרך בעצמנו.

מחפש הכוונה לאנשים שיודעים

זה למעשה הרבה יותר חכם והרבה יותר חכם ללמוד מאנשים שיודעים. זה כאילו כל החיים שלנו אנחנו לומדים מאנשים שיודעים, לא?

כלומר, זה די מדהים בדברים רוחניים, "אוי, אני רוצה לפתח את זה בעצמי!" אבל כל מה שאנחנו יודעים, למדנו מאנשים אחרים. אנשים לימדו אותנו איך לדבר, הם לימדו אותנו איך להקליד, הם לימדו אותנו איך לטאטא את הרצפה, איך לצחצח שיניים... כל מה שלמדנו מאנשים אחרים.

אז, זה טוב - כלומר, תארו לעצמכם אם אף אחד לא היה לימד אותנו איך לצחצח שיניים והיינו צריכים להמציא דרך בעצמנו לשמור על בריאות השיניים והחניכיים שלנו. אתה יודע? פשוט הרבה יותר טוב ללמוד ממומחים, לא?

אז כאן אנחנו בהחלט צריכים מורים כי בתחום הרוחני זה אפילו יותר חשוב. אם אתה מקבל מורה להקלדה שלא מלמד אותך כל כך טוב, זה בסדר. אתה יכול להשיג מישהו אחר שעושה את זה טוב יותר ואתה יכול לשפר את הכישורים שלך וכן הלאה, זה לא משבר גדול. אבל אם יש לך א מורה רוחני מי שמלמד אותך את הדרך הלא נכונה, ואתה הולך בדרך הזו, אז כל הניסיונות הרוחניים שלך באמת יסכלו כי אתה לא הולך להשיג את סוג התוצאות שאתה רוצה.

אז לכן כל כך חשוב לבדוק את איכויות המורה ואת איכויות ההוראה.

וכך כאשר אנו מסתכלים על התורות שהגיעו מן ה בּוּדְהָא, ראינו שה בּוּדְהָא עצמו היה יצור ממומש.

עכשיו, מישהו יכול לומר, "אבל בּוּדְהָא רק גיליתי את הדרך באותו החיים, למה אני לא יכול?"

ובכן, זו השקפה אחת של הסתכלות על בּוּדְהָא. אבל מנקודת מבט מהאיאנה אנחנו אומרים, למעשה, את בּוּדְהָא היה מואר לפני זמן רב, והוא הופיע בהיבט של אדם רגיל לפני 2500 שנה כדי שיוכל להדגים לנו כיצד עלינו להשקיע מאמץ בתרגול, וכן הלאה. אז זה לא היה זה בּוּדְהָא פשוט ישב מתחת לעץ הבודהי ו*מהם* הכל הגיע אליו. הוא היה מואר בעבר.

אפילו לבודהות היו מורים

אז אם אתה קורא את דברי הימים של הבודהות, לכולם יש מורים בתקופות חיים קודמות. וכולם עושים את בודהיסטווה נדר בנוכחות אותם מורים, ומקבלים תחזית וכן הלאה. אבל הם באמת מקבלים לימוד. ואז עלינו לחשוב על התורות בעצמנו ולממש את המשמעות בעצמנו. אבל הרבה יותר טוב ללמוד מישות מוארת כמו ה בּוּדְהָא. בסדר? במקום להמציא את הדרך שלנו.

אז אנשים מסוימים עשויים לומר, "ובכן, אני יכול פשוט ללכת ישירות אל בּוּדְהָא, אני לא צריך מורה חי שידריך אותי."

מורים חשובים במיוחד בהתחלה

אני חושב שכאשר אנחנו כבר מעורבים בדרך ויש לנו הבנה עמוקה זה יכול להיות המקרה. כשאנחנו כבר מתרגלים מספר שנים וכו'. אבל, במיוחד בהתחלה, בשנים הראשונות — אני לא יודע כמה — עד שהמורים שלך ילכו לעולמם, אתה צריך מורה. אתה יודע, אולי אחרי שהמורים שלך נפטרו אז אתה מסתמך על הספרים וכן הלאה. אבל בהתחלה אנחנו באמת צריכים מורה כי הטקסטים לא תמיד כל כך קלים להבנה. אנחנו יכולים בקלות להבין אותם לא נכון. וחלקכם, אני מתכוון שעברנו על כמה מהטקסטים הפילוסופיים האלה. האם תוכל לקרוא את אלה בעצמך ולהבין מה קורה? לא. בסדר? אז שיש מורה שעוזר לך, ונותן לך דוגמאות, ונותן מונחים אחרים וכן הלאה וכן הלאה, זה ממש מועיל. כמו כן, מורה שיכול לעזור לנו להבין כיצד לתרגל בתרבות שלנו בתקופת הזמן ההיסטורית שלנו. יש לנו מורה שנוכל לדון איתו (למשל) אם אנחנו שומרים הוראות, ובכן מה הגבול לשמור על זה פקודה? ומה נופל בגבול הזה? ויש לנו מורה שמציין לנו מתי אנחנו עושים דברים שהם מעבר לאיך שאנחנו צריכים להתנהג, או דרך מועילה להתנהג.

אז כל זה באמת מועיל כרגע במובן המעשי של יצור אנושי אמיתי כמורה.

ובעצם, ב וינאיה זה אומר שהמנחה שלך חייב להיות מישהו שחי עכשיו. אתה לא יכול להגיד את בּוּדְהָא היה המנחה שלי והסמיך את עצמך.

אז אנחנו לומדים ממורים שיכולים להתחקות אחר השושלת שלהם אל ה בּוּדְהָא ואשר התאמנו היטב ושיש להם קשר טוב עם מוריהם והשושלת וכן הלאה. ומורים שבדקנו את הכישורים שלהם ושאנחנו סומכים עליהם.

למד מהמורים ויישם זאת בפועל

אז אנחנו לומדים מאותם מורים, ואז החלק של ההסתמכות העצמית הוא שאנחנו מיישמים את זה הלכה למעשה, אנחנו חושבים על זה במונחים של, האם מה שאנחנו לומדים, האם זה קשור באופן הגיוני? ואם לא, אנחנו שואלים שאלות. אנחנו מתרגלים את זה. ואם אנו מקבלים מהתרגול תוצאות שאינן תואמות את מה שהתורה אומרת שעלינו להרגיש, אז נחזור ואומרים, "בטח לא הבנתי משהו נכון. אז איך אני צריך לשנות את ההבנה שלי כדי לקבל את התוצאות שזה מדיטציה אמור להביא?"

אז זה החלק העצמי. ואנחנו עובדים ביחד עם בּוּדְהָא ויחד עם מורה להביא את זה.

אז זה חלק 1. יש לו כמה שאלות. אנחנו נמשיך.