ידידות חדשה

שיתפתי אתמול את החוויה המדהימה ביותר, וחשבתי מיד שאני צריך לכתוב על זה בשביל ה סנגהה. לפני כמה שבועות, הבגדים שלי ודברים אחרים נגנבו מהמכונית שלי. זה היה קשה לי כי אני עדיין בבית הספר ויש לי מעט כסף להחליף אותם.

נתפס על חם

אתמול, השכנה שלי מלמעלה, חברה שלי לכל החיים, הלך איתי לחנות, כי וייט ואני לפעמים מבשלים ביחד. עשינו נסיעה מהמכונית שלי לדירות שלנו עם מצרכים, ולקחתי כמה דקות לשים אותם לפני שחזרתי לרכב שלי לשאר.

... ושם במכונית שלי היה האיש שגנב את הדברים שלי, וגם דברים מהמכונית של וייט. עקפתי את הפינה אל שביל הגישה שלנו, ועמדתי בוהה במרחק של מטרים ספורים מהאיש הזה בגיל העמידה בבגדים מסריחים ומסריחים, שישב במושב הקדמי של המכונית שלי וחפר בתכולתה כמעט חסרת ערך. הוא הרים את מבטו בעיניים ענקיות ופעורות, והפסיק קר. הוא היה בהלם. הוא נשבר.

למרבה הפלא, לא הרגשתי פחד, או כעס- דברים שהייתי מצפה להרגיש. אם הוא היה זז פתאום לרוץ, אולי האדרנלין היה נעלם אצלי גוּף, but we stared at each other, and I moved directly to him with my hands out in a “Why?” gesture. I wasn’t thinking; just reacting, in the way that came naturally to me.

אמפתיה לגנב

He quickly started to apologize, saying that he has nothing and feels badly and knows that stealing is wrong, and I said it was okay, that I understood. I felt his sincerity. He was drunk, and even had a beer still in his hand, but he was sincere in his remorse, and humility. After those mumbled apologies and “okays,” I asked with a cracking voice, “Do you still have my clothes?” I wanted to say, “I need those clothes—I am a student, and my job has almost failed, and I am interviewing for new jobs, and have no money for clothes,” but I couldn’t say all that; and I was teary-eyed, and reaching out for HIS kindness, as I offered him my own.

הוא שאל בבכי אם אוכל לסלוח לו, ואמרתי שכן, שהבנתי. ואני כן הבנתי. הוא אמר שהוא יחזיר את הבגדים שלי וישאיר אותם בשקית בחוץ בבוקר. הבגדים שלי לא חזרו, כמובן, ולא ציפיתי שהם יחזרו, אבל ידעתי שבאותו רגע אמש, כשהוא הבטיח את ההבטחה הזו, ההבטחה הייתה אמיתית. הוא התכוון להחזיר לי את הבגדים. הוא היה שיכור, ואולי הוא שכח, או שינה את דעתו היום, או פשוט לא רצה לטרוח, או אולי כבר זרק את הבגדים האלה שלא התאימו, אבל לפחות אתמול בלילה הוא חש חרטה, והרגיש משהו יותר מזה: נסלח. מְחוּבָּר. זה היה רגע של אנושיות חמה.

משחרר נקמה

לפני אתמול בלילה, תכננתי לתפוס את האיש הנורא שפרץ למכוניות שלנו וגנב את החפצים שלנו. התענגתי על המחשבה להסגיר אותו למשטרה ולהעמידו לדין. וייט התרגשה מהחמלה שלי, אבל בכל זאת הלוואי שסגרתי את האיש. מה הייתה ההשלכה לו הייתי עושה את זה? לואי היה הולך לכלא, אולי ללילה - הוא אמר לי את שמו. אני בטוח שהוא היה שם בעבר, והם היו מכירים אותו בשמו בתחנה. הוא יהיה שוב ברחוב בעוד יום או שבוע או שנה, או בכל פעם, ויחזור לפרוץ למכוניות, והוא יבין שהתוצאה של זה היא שהמשטרה אוספת אותך ומאכילה אותך. ולתת לך מקום לשהות בו לזמן מה. אני אהיה האויב שלו. יש לשדוד גברים עם מכוניות, וככה זה. אתה יוצא מזה רוב הזמן, וכשאתה לא, זה לא כל כך נורא. לא היינו מקבלים את הדברים שלנו בחזרה, אם היינו מעמידים לדין. אם ללואי יש משהו מזה, הוא נמצא בעגלת קניות איפשהו, מתחת לגשר או לגשר. מה היינו משיגים על ידי מסירתו? גאווה. נְקָמָה. אויב חדש. … זה בערך הכול.

חבר חדש?

מה השגתי בכך שפניתי אליו, ביקשתי ממנו את עזרתו ונתתי לו כמה דולרים לאוכל? ובכן, יש לי חבר - חבר שיכור, גנב, מסריח, חסר בית, בטח, אבל חבר בכל זאת. אולי קיבלתי את הבגדים שלי בחזרה. כנראה קיבלתי הגנה על המכונית שלי - אני לא חושב שהוא יכוון אותי שוב.

But that’s all “me” stuff—what did “I” get. Someone else got something, too. Louis got a moment of compassion. He got a moment of his own remorse, which is a liberating feeling. Maybe he got a sense that by stealing, he hurts other people. It probably won’t stop him from stealing, but maybe he’ll be more mindful of the consequences of what he does.

זיכרון משמעותי

כמה שבועות לאחר מכן... ובכן, נראה שלואיס עדיין בטיול, וזה לא כל סוג של הפתעה, וכמובן שהוא לא החזיר את הבגדים שלי, אבל לפחות הוא לא מכוון למכונית שלי או לשכנים שלי. אלו לא חדשות טובות מבחינה אובייקטיבית בפני עצמה - הפשע התרחק רק כמה רחובות משם - אבל זה אומר שהבחור לפחות זוכר את הרגע הטוב שלנו, ויש לו מידה מסוימת של כבוד. או פחד, אולי; עם זאת, אני מקווה לראשון.

הייתי נותן לו אוכל, אם הוא יקבל את זה. אני מאוד רוצה לגרום לו לבקר במקלט שאולי יעזור לו בצורה משמעותית יותר, אבל אני חושב שהוא כנראה בין אלה שיסרבו לסיוע כזה. קשה לדעת איך להיות רחום ומועיל עבור מישהו כמו לואי. עם זאת, היה לנו רגע משמעותי באמת, ואני חושב שהמקרה הזה כנראה היה מועיל וחומל כמו כל דבר שהיה לו אי פעם.