טוב לב של אמהות (כל היצורים)

אתמול צפיתי בסרט על הדלאי לאמהאמא של. זה היה על אמהות באופן כללי אבל במיוחד על הדלאי לאמהאמא של, והוד קדושתו אמרה שאמא שלנו היא המורה הראשונה שלנו לחמלה. אבל הוא הקדים בכך שאומר שחמלה היא באמת מה שהופך את חיינו לשווים; שחביבות היא מה שנותן לנו את האנרגיה לחיות, מה שנותן משמעות לחיינו. החיים הם לא רק להנאה משלנו, לדרך משלנו, להיות מפורסמים ועשירים ולהיות בעצמנו עם המון תשומת לב. החיים הם בעצם נתינה לאחרים, ואמא שלנו היא המורה הראשונה שלנו לזה. ואני חושב שהאמהות שלנו לרוב אינן מוכרות כמורה לחמלה.

אני יודע שבשבילי, בכל פעם שאמא שלי ניסתה לגרום לי לחלוק את הדברים שלי, יללה ואמרתי, "למה? אלה שלי - שלי!" [צחוק] ובכל זאת, האמהות שלנו מנסות בסבלנות וללמד אותנו רק לעשות את המעשה הכי בסיסי של שיתוף דברים עם אחרים. ובכל זאת, כל החיים שלנו עוסקים בשיתוף, לא? אנחנו תמיד משתפים; אנחנו חייבים לשתף. אם לא נשתף, לא נוכל לשרוד כי אנו עשויים להרגיש כמו ישויות עצמאיות, אנו עשויים להרגיש שאנו אחראים על חיינו, אבל למעשה, כל מה שיש לנו, כל מה שאנחנו יודעים, כל מה שאנחנו מסוגלים של עשייה, בא כי אנשים אחרים עודדו אותנו. אנשים אחרים ראו את הכישרון שלנו והעצימו אותו. הם נתנו לנו תורות; הם עשו כל כך הרבה דברים. אז, הם חלקו איתנו את המומחיות שלהם, ובכל זאת, אנחנו מרגישים שכאשר אנחנו מרוויחים מהמומחיות של מישהו, שלמעשה, זה ממילא הכל שלנו, שאנחנו לא צריכים לחלוק.

ובכל זאת, אמא שלנו היא שיושבת שם, כשאנחנו מושכים עם אחד האחים שלנו או משהו, ואומרת, "תהיה נחמד. שתף עם אחיך או אחותך." ואלה השיעורים הראשונים שאנו באמת לוקחים איתנו בכל חיינו - כאשר אנו יוצרים מערכות יחסים מחוץ לעיני המשפחה שלנו, כשאנחנו גדלים, יוצרים את החברות האלה, מקימים משפחות וכן הלאה. שיתוף הוא באמת המפתח לכך, וכל זה בא מאימא שלנו שלימדה אותנו.

וכמובן, אמא שלנו מלמדת אותנו לא רק על ידי כך שהיא מספרת לנו אלא על ידי דוגמנות, וזו הדרך הכי חשובה שהורים מלמדים את ילדיהם. ההורים שלי ניסו לצאת מזה ככה - הם אמרו: "תעשה מה שאני אומר; אל תעשה כמוני." [צחוק] אז, אני אומר לך לא לשקר, אל תשקר. אבל אם אני משקר, אל תעתיק אותי. אבל זה לא עובד בתור הורה. עלינו ללמוד על ידי דוגמה, על ידי מודלים לחיקוי. וכך ההורים שלנו מלמדים אותנו, דרך איך הם פועלים בעצמם, איך להתמודד עם קשיים. כמובן שחלק מהורינו טובים יותר מאחרים בהתמודדות עם קשיים. הם מלמדים אותנו כל מה שהם מסוגלים בכל רגע מסוים. הם מראים לנו כל מה שהם יודעים באותו זמן. ואז אנחנו לומדים את זה.

נקווה שגם אנחנו נעשה מה שהם אומרים, כי יש להם קצת חוכמה. אני לא יודע מה איתך, אבל אמא שלי, וגם אבא שלי, הם נעשו חכמים יותר ככל שגדלתי. [צחוק] האם אמא ואבא שלך נעשו חכמים יותר כשהתבגרו? כשהייתי בן 16, אמא ואבא שלי היו ממש מטומטמים. [צחוק] הם לא ידעו כלום. הם כל כך יצאו מזה. הם פשוט המשיכו לומר לי, "רק חכי עד שיהיו לך ילדים, אז תדע." אז לא היו לי ילדים. [צחוק]

אבל איכשהו, הקריאה שעשית הייתה כל כך יפה שיכולתי לדמיין את אמא שלי אומרת את כל זה. לא שיחקתי כדורגל, אז למזלי היא לא התקררה ביציע, אבל היא עברה כל מיני דברים אחרים במקום. האמהות שלנו, באמצעות הדוגמה שלהן, באמת מראות שאכפתיות מאחרות יותר מאשר לעצמן. כי כשחושבים על זה, להביא ילד לעולם זה מזל. נכון? אין לך מושג מי עובר לגור בבית שלך. [צחוק] אין מושג! ובכל זאת אתה פותח את הדלת ומקבל אותם בברכה, ואתה לא יודע אם הם יישארו 18 שנים או 45 שנים. אבל אתה פשוט מקבל אותם באהבה. זה מדהים, לא?

אם באתי לדלת שלך ואמרתי, "אני רוצה לעבור לגור ב-18 עד 45 השנים הבאות", אני לא חושב שאתה הולך לפתוח את הדלת שלך לרווחה ולהזמין אותי. ובכל זאת, זה מה שהורים, במיוחד אמהות, עושים. זאת אומרת, האמהות שלנו הזמינו אותנו לתוך הגוף שלהן. ואז כל השובבות שאנחנו נכנסים אליהן בחיים - האמהות שלנו הן אלו שבאמת תלויות שם בשבילנו.

אמהות לאנשים בכלא

 אני עושה הרבה עבודה בכלא, בעיקר עם גברים, ועבור החבר'ה האלה האמהות שלהם הן האדם היחיד שעדיין מאמין בהם. אמא שלהם היא האדם היחיד שעדיין שולח להם כרטיס יום הולדת ושולח להם כרטיס חג המולד. וכך, רובם אומרים לי, "התנהגתי בצורה מתועבת כלפי ההורים שלי כשהייתי צעיר, ובכל זאת, עכשיו אני כאן בכלא, ואמא שלי היא שם בשבילי". וכך האם עדיין רואה יופי בילדה גם אם כל העולם לא. אני בטוח שאמו של אוסמה בן לאדן - אם היא הייתה בחיים; אני לא יודע אם היא כן או לא - אבל אני בטוח שהיא רואה את הילד שלה עם אהבה בלב. כי היא החזיקה אותו כשהיה תינוק שלא יכל לעשות כלום.

אנשים לא נולדים כטרוריסטים. הם נולדים כאינדיבידואלים חסרי אונים הניזונים מטוב לבם של אחרים. וכך, אם אמא שלו הייתה יכולה לראות אותו ביופיו ולראות אותו באדיבות, אולי נוכל גם להתמתח קצת ולהבין שאף אחד אינו טרוריסט מטבעו. אין אנשים רעים מטבעם. יש אנשים שהיו מותנים בדרכים שונות, אנשים שנכנסים לחיים עם שונים קארמה וכן הלאה, אבל אין אף אחד שהוא רשע מטבעו. ואני בטוחה שאמא של כולם מסתכלת על הילד שלהם באהבה - לא משנה איזה דבר נורא הילד שלהם עושה.

אתה לא חושב? רבות מכם אמהות, חשבו על מה שהילדים שלכם עשו - חשבו על מה שהילדים שלכם עשו שהם לא סיפרו לכם. [צחוק] כנראה יש דברים שאין לך מושג לגביהם ובאמת, אתה לא רוצה לדעת. [צחוק] אבל אם היית יודע, עדיין היית אוהב את הילד שלך. ולכן אני חושב שהדרך שבה אמא ​​אוהבת את הילד שלה היא דוגמה לכולנו לטפח - לא רק כלפי היצורים האלה שהם הילדים שלנו בחיים האלה, אלא כלפי כולם.

בבודהיזם, אנחנו אומרים שכולם היו אמא שלנו בזמן זה או אחר, כי אנחנו מדברים על לידה מחדש; היו לנו חיים קודמים, ויהיו לנו חיים עתידיים. אז, בשלב זה או אחר, כולם היו אמא שלנו, וכשהם היו אמא שלנו, הם הסתכלו עלינו בטוב לב ובאהבה וקמו בשתיים בלילה להאכיל אותנו והסתובבו הבית עם הקאות על החולצה שלהם - הכל.

תחשוב על החסד שהפגינו כל היצורים כשהם היו ההורים שלנו. הם אולי לא ההורים שלנו בחיים האלה, אבל הם היו בעבר, ואולי הם יהיו בעתיד. במקום לראות אנשים רק לפי איך שהם נראים לנו בחיים האלה, ומה אנחנו אוהבים ומה אנחנו לא אוהבים, ואיך אנחנו שופטים ומעריכים אנשים, בואו נסתכל מעבר לזה ונראה שכשהם היו ההורים שלנו, במיוחד אמא שלנו, הם תמיד הראו לנו כל כך הרבה טוב לב. והם ויתרו, כל כך הרבה פעמים, על האושר שלהם כדי שנוכל להיות מאושרים. ועדיין, לעתים רחוקות הערכנו את זה בתור הילדים שלהם.

גומל על החסד הגדול הזה

 אבא שלי גדל באמצע הדיכאון וסבתא שלי אמרה לי פעם שלעתים קרובות היא הייתה אומרת שהיא אכלה ארוחת ערב כשלא אכלה כדי שאבא שלי ודודי יאכלו אוכל ולא ירגישו רע עם אכילתו. . דרך כזו להוקיר אחרים יותר מאשר את עצמם היא דוגמה שהאמהות שלנו מראות לנו. אם ניקח את זה מעבר רק לתקופת החיים האלה, ואם ניקח את זה מעבר למי שאנחנו אוהבים ואת מי שאנחנו לא אוהבים, ונראה שכל היצורים היו אמא שלנו והראו לנו את החסד הזה, אז גם אנחנו יכולים באופן אוטומטי לפתח תחושה של רצון להחזיר את החסד הזה. ולכן, כמובן, חשוב להחזיר את החסד למי שהיא אימנו בחיים האלה, אבל אנחנו רוצים גם להחזיר את החסד לכל האימהות שלנו בחיים הקודמים.

למשל, אמי מעולם לא התעניינה בבודהיזם. היא מעולם לא פגשה אף אחד מהמורים שלי. היא התחילה את אחד הספרים שלי ואז הניחה אותו מהיד. [צחוק] ומעולם לא הרימה עוד ספר אחר שלי - למרות שהיא אהבה לספר לשכנים שבתה היא סופרת. [צחוק] אז, לא יכולתי לחלוק את הדהרמה, שהיא הדבר היקר ביותר בחיי, עם אמא שלי. היא מתה לפני שנתיים וחצי. לא יכולתי לחלוק את זה איתה, אבל אני חולקת את זה איתך כי כולכן היית האמהות שלי בחיים הקודמים.

 ואולי אנחנו לא מזהים אחד את השני, אבל אם אנחנו מסתכלים אחד על השני בצורה כזו, אז אוטומטית אנחנו מרגישים מחוברים עם אחרים. לא משנה איך נראית ה"חבילה החיצונית" שלהם, לא משנה איזו קבוצה גזעית או אתנית או קבוצה דתית, או מין או גיל הם, אם אנחנו מתחברים בליבנו עם כל היצורים שהיו אמא שלנו והיו נחמדים אלינו, ועשו דברים בשבילנו - שהם לא היו עושים בשביל אף אחד אחר - ואז אוטומטית התחושה של רצון לגמול את החסד הזה עולה בליבנו. וכאשר יש לנו את ההרגשה הזו של רצון להחזיר חסד, של רצון לחלוק חסד עם אחרים שנמצאים סביבנו - כל מי שנמצא סביבנו - אז לחיים שלנו יש משמעות ובחיים שלנו יש יופי. נכון?

לפעמים אנחנו מתמכרים ל"אני רוצה להראות טוב לב לאדם הזה." אבל לעתים קרובות מאוד, מי שאנחנו רוצים להראות את טוב הלב שלנו לא רוצה את טוב הלב שלנו. הם בני 16. [צחוק] זוכר כשהיית בן 16 והלכת מול ההורים שלך או מאחורי ההורים שלך ברחוב, אבל לא רצית להיראות איתם? [צחוק] לפעמים אמהות אולי רוצות להיות אדיבות לילדים שלהן, אבל הילדים שלהן לא מוכנים לקבל את זה באותו זמן. אל תיתן לזה להיות מתסכל עבורך. כל השאר מסביבך היו ילדך בחיים קודמים או היו הורים שלך בחיים קודמים, וכך תן את החסד שלך לכל מי שסביבך. אל תחשוב שאפשר לתת חסד רק לכמה אנשים מיוחדים, כי כשאנחנו חושבים ככה אז אם האנשים האלה לא מוכנים לקבל את זה, אנחנו כואבים בפנים. אבל חסד הוא משהו שניתן לתת לכולם וככל שאנו נותנים יותר כך יש לנו יותר.

אז בבקשה קח את זה איתך. וכשאתה נותן חסד, אל תחשוב, "הו, אני חייבת להיות אמא תרזה", או ככה - יש כל כך הרבה דרכים לראות חסד. לפעמים זה פשוט על ידי עזרה למישהו לשאת משהו. או לפעמים זה פשוט על ידי חיוך למישהו שצריך חיוך. יש כל כך הרבה דרכים קטנות להראות טוב לב שיכולות להיות ממש ממש חשובות לאנשים אחרים. וכך, אם רק נרחיב את עצמנו בצורה כזו ונעשה הרבה מעשי חסד קטנים, אז למעשה הם יכולים להפוך לדברים גדולים למדי - לא רק עבור אחרים אלא גם עבור העשרת הלב שלנו.