בלי בקבוק וודקה ביד

כמו שאמרת על האדם הכלוא השני שאתה מכיר שייצא בקרוב, הבעיה הכי גדולה שלי תהיה להתרחק מסמים ואלכוהול כשאצא. לא כל כך מזמן, אני חושב שזו הייתה כישלון גדול עבורי, אבל אני באמת לא חושב כך יותר. כלומר אני יודע שאני מכור. זה לעולם לא ישתנה אני מניח, אבל באמת שאין לי את הרצון להיות שיכור או שיכור יותר. הרבה זמן הייתי אומר שלעולם לא אשתכר שוב, שאני לא אשתמש בזה כשאצא. אבל רק אמרתי את זה כי זה היה הגיוני, לא כי באמת התכוונתי לזה.

לא הייתי גבוה מאז 99'. לא שיכור מאז 98'. אני מניח שיש הרבה סיבות שאני לא רוצה את זה יותר. חלק מזה היה ששתיתי כדי לטפל בבעיות שלי. חלק מהבעיות האלה כבר אין לי. כמובן שזה לא אומר שכל הבעיות שלי נעלמו, אבל אני כבר לא כל כך המום מהן. ההערכה העצמית שלי השתפרה בצורה ניכרת מלכתחילה. אני יותר סבלני ופחות כועס. אני מצויד טוב יותר להתמודד עם השיאים והשפל של החיים.

למעשה, אני חושב שכשדברים מתחילים ללכת טוב אני צריך להיזהר יותר מכל. זה בערך כמו האיש שלעולם לא הולך לכנסייה אבל שוכב על רצפת השירותים ומקיא שיכור. הוא מתפלל לאלוהים ונשבע שלעולם לא ישתה שוב אם הוא רק ימנע ממנו להיות חולה. אבל למחרת אחרי שהקיא נשטף משיערו ויש לו קצת פיפס בצעד שלו, קל לשכוח מהתפילה שלו ליד האסלה. כשיש לי את הרגליים מתחתי, קל לי לחשוב שיש לי את כל התשובות. כשאני שוכב במרזב, אין ספק בדעתי שאני צריך קצת עזרה.

כל סצנת השתייה והסמים הייתה פעם חלק מהזהות שלי. אני כבר לא רוצה שיראו אותי ככה. זה כבר לא מי שאני. דבר נוסף הוא שאני יודע, בלי ספק, שאם אצא מכאן ואשתה, אחזור. אין שאלה לגבי זה. צ'ודרון, סיימתי עם המקום הזה! זה כבר לא כיף.

יש לי הרבה חרטה על דברים שעשיתי בחיי, אבל הדברים שאני מתחרט עליהם הכי הרבה הם הדברים שמעולם לא קרו. בזבוז הזדמנויות. האדם שיכולתי להיות וחיי האנשים שיכולתי לגעת בהם בצורה חיובית. אני מתחרט שאכזבתי כל כך הרבה אנשים, לא בגלל דברים שעשיתי, אלא בגלל מה שלא עשיתי. המחשבות האלה מפוכחות בעיני (אין כוונה למשחק מילים). אני רוצה לחיות את החיים עכשיו. אני לא יכול לעשות את זה עם בקבוק וודקה ביד.