מי מרעיל אותי?

כשהייתי בן 18, עשיתי הרבה סמים קשים ורצתי עם הרבה אנשים מחוספסים. מכרתי סמים, פרצתי לבתים ודחפתי צ'קים גנובים כדי לקנות סמים וכדי לחיות מהם. לילה אחד שלושה מהחבר'ה שאיתם ביצעתי את הפשעים האלה החליטו מסיבה כלשהי להרוג אותי.

נחרנו קוקאין כל הערב ונגמר לנו בערך בחצות. צפיתי בסרט דוקומנטרי על מייק טייסון בטלוויזיה. הם היו מצטופפים על הספה ודנים במשהו. ישר, ג'ון אומר לי שהוא הולך לקלוע עוד קצת קולה. שני הבחורים האחרים, טים ואריק, המשיכו לצפות בטלוויזיה.

ג'ון חזר כ-15 דקות לאחר מכן והפריד ארבע שורות קולה על מראה. ואז הוא מגלגל שטר דולר ונחר את הקו שלו. אבל במקום לנחר אותו, זה נראה כאילו הוא נשף אותו מהצד של המראה. פשוט חשבתי שהמוח שלי משחק בי תעתועים כי לא הייתה לי סיבה להאמין שהחבר'ה האלה ניסו לתפוס אותי.

אז נחרתי את הקו שלי הבא. וברגע שנחרתי את זה, חשבתי שקולה לא צריך לשרוף לך את האף כל כך נורא. ואז איבדתי את הראייה למשך כ-20 שניות, אולי יותר. כשזה חזר, היו טבעות אדומות עבות סביב כל האורות כמו קשת אדומה. הראש שלי הרגיש כאילו הוא פצוע, השיניים שלי היו קפוצות, והלב שלי דוהר באלף מייל לשעה.

הסתכלתי על טים ואריק, והם גירדו את השורות שלהם על פיסת נייר וקיפלו אותם, ואמרו שהם שומרים את זה למועד מאוחר יותר. ובכן, מכורים לסמים לא שומרים סמים להמשך. ידעתי מיד שהם הרעילו אותי.

הבטתי בחזרה אל הטלוויזיה, מנסה לשמור על קור רוח בזמן שהבנתי מה לעשות. אבל לא יכולתי לחשוב בגלל הרעל והעובדה שנכנסתי לפאניקה. ואז שמתי לב שמישהו כיבה את הטלוויזיה. אני לא יודע כמה זמן זה היה בחופש. אבל אני בטוח שהם שמו לב שאני צופה במסך ריק.

החלטתי שאני חייב לצאת משם מהר. אז הסתכלתי סביבי בסלון ושמתי לב ששניים מילדיו של ג'ון יושבים על הרצפה ומשחקים. אז לא חשבתי שינקטו באלימות אם אני אקום ואעזוב. הבעיה היחידה הייתה שלא היה לי את המכונית שלי שם. אז לקחתי הימור ואמרתי לטים לתת לי טרמפ לחנות. כולם נראו המומים, אבל טים הסכים.

בחרתי בטים כי הלכתי איתו לבית הספר וידעתי שהוא לא יכול להילחם. הוא היה גנב, אבל לא איש אלים. בכל מקרה, כשנכנסנו לאוטו, אמרתי לו שייתן לי טרמפ לבית של אמא שלי, 30 מייל משם. הוא ניסה לשכנע אותי לחזור לביתו של ג'ון, אבל לבסוף נכנע.

הוא לא אמר כלום בדרך. אבל הוא המשיך להציץ בי בזווית העין. אבל לא התעמתתי איתו. הייתי עסוק מדי בלנסות לשמור על קור רוח ביחד. התלבטתי אם להסתובב ולקחת אותי לבית החולים. הלב שלי המשיך לפעום מהר יותר ויותר, וכאב הראש שלי הלך והחמיר. לפני שהחלטתי, הגענו לבית של אמא שלי.

נכנסתי למטבח והוצאתי ליטר חלב מהמקרר והתחלתי לשתות אותו. ואז הלב שלי התחיל לדלג על פעימות ולהאט עד לפעימה אחת כל חמש שניות. ואז זה יתחיל למרוץ שוב. זה המשיך לעשות את זה שוב ושוב.

חשבתי, "טוב, אני מניח שהם תפסו אותי." אז לקחתי פיסת נייר וכתבתי עליה את כל השמות שלהם יחד עם משפט שאומר שהם הרעילו אותי ותקעו לי אותה בכיס האחורי. ואז תפסתי את הטלפון האלחוטי ואת גלון החלב, נכנסתי לחדר השינה של אמא ואבי החורג והתיישבתי בכורסה של אבי החורג. הוא התעורר ושאל אותי מה אני עושה. אמרתי לו שאני מרגישה חולה ואני יושבת שם למקרה שאצטרך שיזעיק אמבולנס. הוא לא אמר שום דבר אחר. אז ישבתי שם במשך שלוש השעות הבאות, ואמרתי כל סוג של תפילה שיכולתי לחשוב עליה תוך כדי שתיית החלב.

התעוררתי למחרת בחדר הישן שלי, והמחשבה הראשונה שלי הייתה ללכת למצוא אקדח ולירות בשלושת הבחורים. אבל כשהתקלחתי ומצאתי משהו לאכול, הבנתי שהם לא ניסו לעשות שום דבר שאני כבר לא עושה לעצמי. הקוקאין, הקראק והחומצה שעשיתי היו כולם רעלים. ואם אני משתמש מרצוני ברעלים האלה, למה שאהרוג את הבחורים האלה על שנתנו לי אחד אחר?

אז החלטתי לא להגיב ושכבתי קצת. קיבלתי עבודה במפעל לקרוואנים ועברתי לגור שוב עם אמא שלי לזמן מה.

זו הייתה הפעם האחרונה שהשתמשתי בסמים קשים. לצערי, עד מהרה התמכרתי לאלכוהול, וזה יותר גרוע מכולם. הפסקתי להשתמש בסמים, לשתות ואפילו לעשן סיגריות, אבל אני עדיין משתוקקת לאלכוהול. להתרחק מזה כשאצא יהיה אתגר, אבל אני חושב שאני יכול לעשות את זה.