הדפסה, PDF & דוא"ל

התקדמות לקראת פיתוח בהיקשוניס וגשמות

התקדמות לקראת פיתוח בהיקשוניס וגשמות

צ'ודרון מכובד עם הוד קדושתו הדלאי לאמה.
יש גם נזירות ובהיקסוניס. הם שייכים ל[קבוצת] [האנשים] החשובים ביותר שיקבלו החלטות. (תמונה על ידי מנזר סרוואסטי)

קטע מנאום משנת 2005 של הוד קדושתו הדלאי לאמה, שנשלח על ידי פרויקט הנזירות הטיבטיות, בטיבטית (2 עמודים), למחלקת הדת והתרבות בדצמבר 2005.

נקודה נוספת היא: למרות שבעבר היו לנו הרבה דיונים בעניין הבהיקשוני, עד עכשיו זה עדיין לא נפתר. בכל מקרה צריך להשלים. זה לא משהו שאנחנו הטיבטים יכולים לפתור בעצמנו. זה צריך להיפתר בדרך כלל על ידי מדינות בודהיסטיות בעולם הזה. אם מדברים באופן כללי, העולם הזה הגיע למאה ה-21, ואם הקדוש ברוך הוא היה חי היום, אני חושב, הוא היה קובע חלק מהכללים אחרת בהתאם למצב העניינים בפועל בימינו. למרות שאין לנו הטיבטים לבד את האחריות על [תחזוקת] הבודהיזם, אנו במקרה [קבוצה] חשובה מבין אלה שיש להם את האחריות. באופן כללי ישנם מחזיקי ה- vinaya בטייוואן, סרי לנקה, בורמה, קוריאה, יפן, סין וכו' ובגודל גדול של קהילה מוסמכת (סנגהה). יש גם נזירות ובהיקשוניס. הם שייכים ל[קבוצת] [האנשים] החשובים ביותר שיקבלו החלטות. אין סיכוי שאנחנו הטיבטים מקבלים החלטה בעצמנו.

אף על פי כן, במקרה של השתתפות [שלנו] בסימפוזיון בעל אופי בינלאומי, הכרחי שנוכל להציג הצעה מלאה ושיטתית המורכבת מתוצאות הדיונים שאנו הטיבטים ערכנו עד כה בקביעה כי כאלה ואחרות הן תוצאות הדיונים שלנו.

לכן אני שואל את עצמי אם לא יהיה טוב אם נצליח לגבש מסמך מסודר [על סמך התלבטויות שלא הסתיימו עד כה], ונוכל ליצור קשר ולדון עם מדינות בודהיסטיות [אחרות].

בנוסף, אחת ההצלחות שלנו היא שסמינרים לימודיים רבים (בשד גרווא) הוקמו ברבות מהנזירות בתוך [קהילותינו], ו[הנזירות] לומדות כעת, ומתקיימת התקדמות בלימודים [שלהן].

נדון לפני מספר שנים שעלינו לאפשר בהדרגה לנזירות להפוך ל-geshe-ma ("נשים") לאחר שלמדו ועברו את הבחינות בכל שניים או שלושה תחומים. התמחו (ליתר 'למד'). [ההיגיון היה ש] אם אנחנו יכולים לקבל ג'לונג-מה (בהיקשוני), נוכל גם לקבל גשה-מה.

על נקודות אלו יש לדון עם משרד הדתות והתרבות1 וצריך לתקן בכתב.

ישנן לא רק נזירות [בינינו] הטיבטים, אלא קיימות גם כמה [באזורים אחרים של התרבות הטיבטית] מלדאק במערב ועד מון [כלומר ארונאצ'ל פראדש] במזרח. באופן כללי, [מסורת הנזירות] אינה מוגבלת ל[תרבות] בודהיסטית בלבד, אלא ניתן למצוא אותה בכמה מדינות [אחרות].

לדוגמה, תסתכל על הכנסיות הנוצריות. רוב המבקרים בכנסיות נוצריות הן נשים. לא הקדשתי תשומת לב רבה למסורת המוסלמית. בכל אופן, [גם באזורים] בודהיסטים באזור ההימלאיה, נראה שלנשים יש אמונה דתית גדולה יותר. נזירות [כך] הופכות [יותר ויותר] חשובות. לפיכך, יהיה זה אידיאלי אם איכות הלימודים תתכתב באופן ישיר עם העלייה [בחשיבות הנזירות], ואם ניתן יהיה לבסס את השושלת של הנזירות המוסמכות במלואן (בהיקשוני) במהלך הזמן.

יש לנו הזדמנות חדשה בעודנו בגלות. אם נוכל, על ידי שימוש בהזדמנות החדשה הזו, לבנות מודל חדש וטוב באמצעות דיון וסיעור מוחות מיטבי, יהיה גם מודל טוב כשנחזור לטיבט. זו נקודה מכרעת. כנראה שתהיה לנו גם הזדמנות להציב מודל בתוך סין דרך טיבט. אנחנו צריכים לדון גם בנושא הזה.

באשר לענינים הנוגעים לשיטת הלימודים, אם התכנית שהוכנה עבור מנזרים הגלוג; וכמו כן, אם התוכנית שהוכנה עבור נזירות תהיה יעילה, היבטים מסוימים של אלה ישלטו לא רק במסורת הגלוג אלא גם במסורת הסאקיה, קאג'יו, ניינגמה ובון. אם זה יקרה, כל מנהיגי בתי הספר הדתיים השונים [צריכים] להתכנס מעת לעת לדיון והחלטה, ו[צריכים להיות מסוגלים] להתלבט ולהחליט.

לכן, אם ניצור קודם כל טיוטה פנימית טובה של התוכנית בצד שלנו, כולנו יכולים, ובראשם סקיה דאגרי רינפוצ'ה, להתלבט ולהחליט באופן קולקטיבי. אם זה יקרה, רמת המשמעת (או ההכשרה) והלימודים של כל מי שנקרא mKhanpo (upadhyaya) ו sLobdpon (אקריה) ב-Sakya, Gelug, Kagyu ו-Nyingma, ללא קשר [להשתייכותם לבית הספר], יגיעו בסטנדרט קבוע. וגם אלה mKhanpos המבקרים בארצות זרות יהיו [מורים] מוסמכים אשר תואמים את ייעודיהם (או תארים).

לכן, אם אחד הוא גלוגפה, [הוא או היא] צריכים בהתאם לכך לדאוג שההכשרה והלימודים לא יוזנחו. ומכיוון שנקבע כגשה, [צריך להיות ראוי לתואר], ולא [לעמוד] בתקן ה"דלהוזי גשה" שנקבע קודם לכן. ישנם סוגים שונים של גשה, [כגון] בכירים וזוטרים. במקרה של בכיר, מי שצריך להיות מוגדר ככזה חייב להיות אדם הראוי לגשה בכיר מבחינת הלמידה ועומד במידה מספקת בסטנדרט הלמידה. מי שאינו עומד בסטנדרט הלמידה יצטרך לקבל רק תואר גשה זוטר. מי שלא למד לא צריך לתת לו תואר גשה. [תקנים] אלו צריכים להתכתב עם מצב העניינים בפועל, ואם נמשיך בצורה אקראית, [מערכת הלמידה] לא תהפוך להיות מסודרת בעתיד. חשבתי שאני צריך לספר את זה [היום].


  1. לשעבר המחלקה לשירותי דת ותרבות. 

הוד קדושתו הדלאי לאמה

הוד קדושתו הדלאי לאמה ה-14, טנזין גיאטסו, הוא המנהיג הרוחני של טיבט. הוא נולד ב-6 ביולי 1935, למשפחה חקלאית, בכפר קטן שנמצא בטקטסר, אמדו, צפון מזרח טיבט. בגיל צעיר מאוד של שנתיים, הוא הוכר כגלגולו של הדלאי לאמה ה-13 הקודם, תובטן גיאטסו. מאמינים שהדלאי לאמות הם ביטויים של אוולוקיטשוורה או צ'נרזיג, הבודהיסטווה של החמלה והקדוש הפטרון של טיבט. מאמינים שהבודהיסטוות הם יצורים נאורים שדחו את הנירוונה שלהם ובחרו ללדת מחדש כדי לשרת את האנושות. הוד קדושתו הדלאי לאמה הוא איש של שלום. בשנת 1989 הוענק לו פרס נובל לשלום על מאבקו הלא אלים לשחרור טיבט. הוא תמך בעקביות במדיניות של אי אלימות, אפילו מול תוקפנות קיצונית. הוא גם הפך לזוכה פרס נובל הראשון שזכה להכרה בשל דאגתו לבעיות סביבתיות גלובליות. הוד קדושתו נסע ליותר מ-67 מדינות המשתרעות על פני 6 יבשות. הוא קיבל למעלה מ-150 פרסים, תארי דוקטור לשם כבוד, פרסים וכו', כהכרה במסר שלו של שלום, אי אלימות, הבנה בין-דתית, אחריות אוניברסלית וחמלה. הוא גם חיבר או כתב שותף יותר מ-110 ספרים. הוד קדושתו ניהל דיאלוגים עם ראשי דתות שונות והשתתף באירועים רבים לקידום הרמוניה והבנה בין-דתית. מאז אמצע שנות ה-1980, הוד קדושתו החל בדיאלוג עם מדענים מודרניים, בעיקר בתחומי הפסיכולוגיה, הנוירוביולוגיה, הפיזיקה הקוונטית והקוסמולוגיה. זה הוביל לשיתוף פעולה היסטורי בין נזירים בודהיסטים ומדענים בעלי שם עולמי בניסיון לעזור לאנשים להשיג שקט נפשי. (מָקוֹר: dalailama.com. תמונה על ידי ג'מיאנג דורג'י)

עוד בנושא זה