תרגול והמוח שלנו

הסיפור שלי הוא הוכחה חיובית לתורת הלידה מחדש, קארמה, וחיים קודמים. הייתי אידיוט אמיתי, אדם מאוד שלילי ואנוכי בסבב הזה של לידה מחדש. שום דבר שעשיתי בחיים האלה לא יכול היה אפילו להתקרב ליצירת הסיבות לתועלת הגדולה שאני מקבל מדי יום בחיים האלה. ללא ספק, כל כך הרבה יצורים נפלאים תומכים בי בחיים האלה. מדהים עד כמה סבב הלידה מחדש היה מועיל לא רק עבורי אלא אני מקווה עבור כל אלה שאני בא איתם במגע. לפחות זה היומי שלי שאיפה: לא להזיק ולהועיל לכל היצורים החיים.

התרגול שלי ממשיך להתרחב מהכרית שלי, מתפזר החוצה לעבר כל האחרים. ככל שאני מבין יותר את ההשפעה של המעשים שלי על אחרים, כך האתיקה של בודהיסט נכנסת לתמונה, ומחזקת את שלי נדר להביא להפסקת הסבל עבור כל היצורים. יש כל כך הרבה סבל וזה מסביבנו. כל כך עצוב; זה קורע לי את הלב.

כולנו כל כך לכודים ולכודים בגירויים חיצוניים. אנחנו צריכים לשחרר ולאפשר למוח שלנו לראות את המוח שלנו, מופשט למקום הזה שרק אנחנו יכולים ללכת אליו, למקום הזה שמעבר לכל ארונות הנפש. כמובן שצריך אומץ והחלטיות ללכת לשם, אל אותו קודש פנימי של הסביבה הפנימית שלנו. אבל ללכת לשם אנחנו חייבים, וברגע ששם אנחנו חייבים לנפץ את הדלתות הסגורות האלה, לראות את התכנים כפי שהם - היצירה שלנו ואנרגיית ההרגל שלנו - לראות את עצמנו כפי שאנחנו ולהיות בנוח עם המוח הפנימי שלנו.

בשבילי זה מאבק יומיומי מתמיד. אני צריך להזכיר לעצמי שאנחנו לא יכולים לשלוט במה שאנחנו לא יכולים לשלוט בו. לחשוב שאנחנו יכולים זה כמו לדאוג שהגשם יכה על הגג.

האופן שבו אנו תופסים את עולמנו, ללא קשר למקום בו אנו נמצאים - בתוך הכלא או מחוצה לו, במירוץ העכברים של עולם התאגידים, חסרי בית, במלחמה, בשלום, בבית חולים, במנזר - כל זה לא משנה כָּלשֶׁהוּ. האופן שבו אנו תופסים את הסביבה שלנו ואת הישויות החיות הסובלות שלנו בסביבות אלה הוא מה שחשוב. כולנו אותו דבר, לטוב ולרע. אין הבדל בכך שכל אחד מאיתנו לכוד באוקיינוס ​​הסמסארי הזה של הסבל. כולנו מנסים להבין ולהתמודד עם האופן שבו אנו תופסים את הסביבה שלנו וכיצד אנו מתקשרים עם הישויות הסובלות סביבנו. כולנו לכודים בבורות שלנו, בתחושת החשיבות העצמית שלנו. כמה עצוב.

במקום לראות את כל מה שמטריד ומחמיר אותנו בסביבותינו הפנימיות והחיצוניות, עלינו לראות מה קורה כאשר אנו משנים את התפיסות שלנו ורואים בכל אלה מכשולים שיצרנו בדרך. עלינו לשאול את עצמנו בכנות מדוע הדברים מפריעים לנו ויותר מכך, מדוע אנו מאפשרים לדברים החיצוניים הללו להטריד אותנו ולהסיח את דעתנו מהדרך. הדברים האלה יכולים להטריד ולהשפיע עלינו רק אם נאפשר להם לעשות זאת. אנחנו מאפשרים את זה, לפעמים אפילו מזמינים את זה, ואז מתלוננים על מה שאנחנו בעצמנו אפשרנו לקרות! מדהים!