מעגל הסבל שלנו

המוח שלנו תמיד עסוק בלזכור, לתכנן, לקוות ולשפוט. אנחנו כל הזמן מנתחים את הנסיבות שלנו, מחפשים תשובות או מתמכרים למצבי הרוח שלנו. אנחנו עושים את הדברים האלה מתוך מוטיבציה להיות מאושרים ולהימנע מסבל. הבעיה היא שכשאנחנו רואים שמשהו גורם לנו לסבול אנחנו לא רוצים לתקן אותו. זה כאילו ברגע שמצאנו פתרון אנחנו כבר לא מעוניינים לתקן את הבעיה. הבעיה נראית פתאום חסרת משמעות. זה נובע מהפחד שלנו לצאת מהנוחות של שגרת היום שלנו.

כשהייתי ילד אבי המאומץ נהג לקחת אותי לציד ארנבות. אחד הדברים הראשונים שהוא לימד אותי היה שארנב תמיד רץ במעגל כשרודפים אחריו (בדרך כלל רבע מייל). אז ברגע שכלבי הארנב (ביגלים) התחילו לעקוב אחר ארנב, כל מה שתצטרכו לעשות הוא לחכות איפשהו ליד המקום שבו הכלבים קלטו את הריח. תוך 10 או 15 דקות בערך היה הארנב מתגנב, מזנק מערימת מברשות לערימת מברשות. ואם פספסת את זה (תמיד התרגשתי, יותר מדי התרגשתי מהיכולת לירות באקדח מכדי לדאוג לגבי הארנב), אז כל מה שתצטרך לעשות הוא לחכות בדיוק באותו מקום ואחרי 15 או 20 דקות נוספות ארנב יחזור מיד.

אני נהיה עצוב כשאני חושב על הארנב שרץ על חייו היקרים. שֶׁלָה גוּף רועד, פרווה ספוגה מזיעה, עוצר לשבריר שנייה כדי להסדיר את הנשימה לפני שמתחיל שוב את הרבע מייל של הסבל שלה, לגמרי לא מודע לכך שעוד סבל ומוות עוד לפניו.

הסיבה שאני עצוב בשביל הארנב היא כי הוא לא מבין את מצבו. אם הוא ידע את הסכנה וחוסר התועלת של ריצה במעגל של רבע המייל שלו הוא היה נעצר מיד. אם הוא היה יודע שכל מה שהוא צריך לעשות כדי להימלט מהכלבים זה לרוץ לנחל הסמוך, לשחות במורד הזרם כמה מאות מטרים ולעבור לצד השני, הוא היה עושה זאת מיד! זה לא יבזבז שנייה יותר בניהול המעגל.

כמו הארנב גם אנחנו רצים במעגלים. לא רק סוג המעגלים שאנו מודדים לפי מרחק, אלא גם מעגלים מנטליים ורגילים. וכמו הארנב אנחנו כל כך מתרגלים, כל כך נוח במעגלים האלה שלא נצא מהם אפילו תוך סיכון חיינו (עישון סיגריות הוא דוגמה מצוינת).

אבל בניגוד לארנב אנחנו יודעים את המצב שלנו. אנחנו יודעים מה מזיק לנו, ויש לנו הרבה מורים רוחניים ותורות נהדרות הזמינות לנו כדי להראות לנו את הדרך להימלט מהכלבים ומהבחור עם האקדח הגדול (מעגל הסבל שלנו, גלגל הסמסרה). לכן חוסר ידע או חוכמה היא לא הבעיה שלנו. הבעיה שלנו היא שאנחנו עצלנים, רכים וחסרי משמעת. כי בניגוד לארנב שמשקיע כל גרם מכוחו במאבקו להשתחרר מסבלו, אנחנו אפילו לא נוקפים אצבע אחת כדי להשתחרר ממצבנו. במקום זאת, אנחנו פשוט מתפלספים ומתחכמים לגבי הבעיות שלנו, לעולם לא עושים שום מאמץ אמיתי לתקן אותן. ובכל זאת אנחנו קוראים לעצמנו מתורבתים ולארנבת חיה. לך תבין!