הדפסה, PDF & דוא"ל

הרהור על החיים

מאת דניאל

שקיעה כתומה המשתקפת במים מפככים.

דניאל הוא צעיר שקיבל מאסר עולם בגלל שהוא נהג במכונית המילוט עבור כמה חברים ששדדו חנות. במהלך השוד, אחד הגברים ירה והרג מישהו. החוק בקליפורניה הוא כזה שכדי לקבל מאסר עולם, לא צריך להיות האדם שמבצע את הרצח, צריך רק להיות מעורב במצב.

דניאל יצר קשר עם נכבד צ'ודרון בשנת 2019, בניסיון ללמוד על קארמה. היא הגיבה וההתכתבות החלה. דניאל הוא לומד נלהב עם שאלות רבות. הוא ביקש לקרוא ספרים, אותם שלחנו לו והוא שלח שאלות נוספות. הוא לא הסתפק בספרי מבוא, וכשנודע לו שיש מערכות עיקריות פילוסופיות שונות, הוא מיד ביקש ספרים עליהם. מתוך הבנה כי ידיעת השפה הטיבטית תהיה שימושית בלימודי הדהרמה שלו, הוא ביקש חומרים ללימוד טיבטית.

צ'ודרון הנכבד צפה בהתפתחותו בהשתאות. דניאל לא רק רוצה ללמוד בודהיזם, הוא רוצה גם לתרגל אותו, והכל כשהוא יושב בתא כלא. להלן מכתב שכתב לה באוגוסט 2023.

צ'ודרון יקר,

ברכות שמחה לך ולכולם במנזר. אני לא מאבדת את התקווה שאוכל לבקר את כולכם יום אחד. אני כרגע בתהליך של ניסיון לקבל גזר דין חוזר ולהמתיק את מאסר עולם מאז שנחקקו חוקים חדשים שעשויים לחול על מסייעים ועוזרים לפשע בצורה חיובית. לא משנה מה צופן לי העתיד, אקבל אותו ואמשיך לטהר את לבי ומוחי בצד זה של הגדר או בצד השני.

עברתי לכלא אחר ב-23 ביוני, אך לא קיבלתי את רכושי האישי רק לאחר שבועות. מלבד הצורך להסתגל שוב לסביבה חדשה, באמת לקחתי את התורות ללב מדי יום. אני מנסה לבנות את ההרגל להתעורר לפני עלות השחר כדי לא רק להפיק את המקסימום מהיום שלי על ידי מדיטציה וקריאה, אלא גם פשוט להיות בהתאמה למודעות שלי. עד כמה שאני זוכר, אולי בערך בארבע או חמש, אני זוכר שהייתי מודע לקיום. ואני חושב על הסיבות שהביאו את זה. בעוד לפני כן, הרגשתי כאילו הקיום שלי פשוט נוצר איכשהו, נהגתי לחשוב, "למה אני כאן? לא ביקשתי להיות כאן, ובכל זאת אני כאן". עכשיו, אני מבין, בטח היו סיבות טובות שהובילו ללידה מחדש הנוכחית שלי, ובכל זאת, אני עדיין צריך להתמודד עם הקשיים של מוח סמסארי ו גוּף לְהָבִיא.

יש מקרים שבהם אני מתעורר לאט מתנומה ואני חושב, "תתעורר, ליום אחד במוקדם או במאוחר החיים האלה יסתיימו." לנצל את ההזדמנות היקרה הזו על כל ערכה הוא המאמץ הטוב ביותר. מנקודת מבט אחת, הכלא הוא אחד המקומות הגרועים ביותר להיות בהם כאשר אדם מופרד מיקיריו. לבלות את ימיו האחרונים בקרב זרים ולא בקרב בני משפחה יכולה להיות מציאות סבירה מאוד כאשר אין תאריך מיושן באופק. לכן אני מוצא שהפתרון היחיד למצוקה זו הוא להתייחס באמת ובתמים לכל מי שאני נתקל בו מדי יום בתור חברים או משפחה. וככה, כשיגיע היום האחרון שלי עלי אדמות, אצא מוקף באהובים, לא משנה מי הם.

אני מודה, חרטה רודפת את התודעה שלי, ושום דבר שאף אחד לא עושה או אומר לא יקל על הכאב בלבי עד שאמצא דרך לחיות עם הנזק שגרמתי. למרות שזה יכול להיות מכביד להיות מושפע מדיווחים כאלה לאחר המוות, עכשיו הייתי נותן את חיי כדי להציל אחרים אם הייתי צריך. המטרה היחידה שלי בחיים, או יותר נכון מה שנשאר מהם, היא לתקן ולפעול למען האושר של מי שמחפש אותו. כל ההכנות שעשינו בחיים האלה יקבעו את הכיוון שילך המסע שלנו כשהוא יסתיים.

הלמידה שלי טיבטית הולכת לאט, אבל משהו עדיף מכלום. אני מקשיב למדיטציות המודרכות שלך, קורא הדרך הקלה וקיבלתי לאחרונה מתקרבים לנתיב הבודהיסטי מאת הוד קדושתו ואתה יחד עם שאלות מדריך הלימוד. כמה תשובות לשאלות עלי לשלוח לך בבת אחת?

תשמור על צ'ודרון.

באיחולי טוב,

Daniel

אנשים כלואים

אנשים כלואים רבים מכל רחבי ארצות הברית מתכתבים עם הנכבד תובטן צ'ודרון ועם נזירים ממנזר סרבסטי. הם מציעים תובנות נהדרות לגבי האופן שבו הם מיישמים את הדהרמה ושואפים להועיל לעצמם ולאחרים אפילו במצבים הקשים ביותר.

עוד בנושא זה