השקיית זרעים

המונח "השקיית זרעים" הוא מטאפורה המשמשת לתיאור אותם דברים בחיינו שאנו משקיעים בהם אנרגיה, שגורמים להם להתחזק במחשבות, בפעולות או במילים שלנו. הם משתרשים והופכים לחלק מאיתנו, וכאשר אנו משקים אותם (שמים בהם יותר תשומת לב ואנרגיה), הם גדלים ומתבטאים בנו.

כששמעתי לראשונה את המטאפורה הזו לא אהבתי אותה, כי בשבילי זה אומר לגרום למשהו לגדול, והרגשתי אשמה שכל מה שאי פעם גרמתי לגדול בחיי היו דברים שליליים, מחשבות ופעולות רעות.

הייתי בן שבע כשגנבתי לראשונה ממישהו. זה היה סוג של סלע מגובש שישב על שולחן המורה שלי בכיתה א'. לקחתי את הסלע הזה למגרש המשחקים ושברתי אותו לשניים. המחשבה שלי הייתה שאם אשנה את צורתו, הוא לא יזוהה כסלע על שולחן המורה שלי.

כשאני מסתכל על זה עכשיו, אני רואה איך שתלתי זרע של גניבה ואז השקיתי אותו בכמה מחשבות אחרות עד שהשתרש וזרע הגניבה צמח. כמה שקרים ודי מהר הייתה לי גינה מלאה בעשבים מרושעים שצמחו שנים על גבי שנים וחנקו כל דבר חיובי שאולי צמח שם.

גם למדתי לדעת שאנחנו יכולים לאפשר לאחרים לשתול זרעים בגינה שלנו ואז נוכל להשקות אותם כל חיינו ולא ממש להבין את זה עד שמשהו חדש יצוץ בחיינו. אבי החורג גידל אותי מגיל חצי שנה ועד גיל 13. זה היה אדם שממש הסתכלתי עליו ושאני הקשבתי לו מקרוב. הוא אף פעם לא התייחס אליי רע חוץ מזה שהוא היה קורא לי טיפש או אומר, "אין לך מספיק שכל כדי לדפוק חול במורד חולדה!" ככל שחלפו השנים והלכתי לבית הספר, האמנתי שאני באמת טיפש, ולכן אף פעם לא באמת ניסיתי ללמוד. זה רק חיזק את הזרעים השליליים האלה והשקה את האמונה שלי שאני לא יכול ללמוד. לקח לי שנים לשלוף את כל הצמחים ה"טיפשים" מהגינה שלי, אבל היום הם כבר לא קיימים ואני נהנית מתהליך הלמידה והצמיחה החכמה יותר.

ברגע שאנו מאפשרים להשקות זרעים שליליים ולצמוח בחיינו, הם מונעים מזרעים חיוביים של אמונה, תקווה ואהבה להשתרש.

עד שהייתי בן 17 הפכתי לאינדיבידואל אנוכי, מרושע, בור, טיפש ומתנשא. הייתי מרביץ לאנשים, גונב את רכושם וצוחק להם בפרצוף כשהם שוכבים סובלים. כשאמא או סבתא שלי היו מנסות להגיע אליי, הייתי מחייכת אליהן ונותנת להן לחשוב שהן עברו אליי, אבל בראש שלי כבר פטרתי אותן. לא היה מקום בחיי לאהבה או הבנה.

כשהזרעים הפכו לעשבים שוטים והגינה הפכה למכוערת, גיליתי שאני לא חיה בכלל. האכלתי רק ג'ונגל גדל של גפנים מצמררות ועשבים שוטים בעלי ריח רע. והכי גרוע, הבנתי שזה קורה, אבל הרגשתי שיש לי מעט שליטה על מה שגדל בג'ונגל הזה. כאשר אנו מבלים שנים בהשקיית זרעים של כעס ותאוות בצע ובורות, זה מה שנהיה. זה מה שהפכתי. לדעת זאת ולהבין את כל הכאב והפציעה שנגרמו בגלל זה היה הרסני. אני ממשיך להרגיש את הכאב של אלה שאני פוגע בהם בכל יום כשאני תופס את עצמי מחליק מעט מים על הזרעים האלה שהם כל כך שליליים וישנים בגינה שלי. אני לא יכול שלא לחוש בושה, ואמונות ישנות מתחילות לצוץ ולנסות שוב להשתרש. עם זאת, אני מפסיק כשאני מבין מה אני עושה ומנסה למשוך את העשבים השוטים האלה ולשתול זרעים חדשים שמביאים תקווה, חמלה ואהבה. אני מנסה להגיע לאחרים שנלכדים בגפנים ובעשבים שלהם ולתת להם עידוד למשוך קצת עשבים ולשתול זרע חדש.

אני לומד שכמו גינה אמיתית, שבה אנחנו צריכים להזין את האדמה לפעמים ולמשוך עשבים שוטים קטנים כשהם עולים, כך עלינו להושיט לעצמנו ולבחון את האדמה שלנו, לראות איפה אנחנו צריכים להזין את עצמנו ואיפה אנחנו צריכים למשוך עשבים שוטים. אם נצליח להתגבר על חלק מהדברים השליליים, נוכל לזהות מתי אנו שופכים מים על זרעים חיוביים וזה מעלה חיוך על פנינו וחום בלב שלנו מהר יותר מכל דבר אחר. יש סיפוק מסוים בלראות את עצמנו מתרפאים, גדלים והופכים לאדם רחום יותר. זה נותן לנו תקווה, ועם תקווה הכל אפשרי.

בימים אלה אני לומדת לראות שכל האנשים סובלים ולהעמיד את עצמי במקומם ולהרגיש את כאבם. זה קשה. זה קשה כמו בדיקה עצמית ויכול לשתק אותנו אם נאפשר זאת. אבל קחו בחשבון שזה גם מטהר. ברגע שנתחבר לכאב של מישהו אחר ונרגיש אותו באמת, לא נרצה עוד להיות הגורמים לכאב שלו. אז נוכל לעבוד על הפיכתו לגורם לאושרם, גם אם זה אומר שלעולם לא נתייחס לאדם אחר כפי שהתייחסנו קודם לכן. זה ללמוד לשתול ולהשקות זרעים של אמפתיה וחמלה בעצמנו.

אני גם לומדת שלוקח זמן וסבלנות לנכש את הג'ונגל הזה ולהפוך אותו חזרה לגינה מקסימה שמייצרת ניחוחות מקסימים ופירות בטעם טוב. זה יכול לקחת חיים אחד או כמה, אבל התגמול הוא מדהים והאהבה והשלווה שהוא מייצר הם בלתי ניתנים למדידה. כשם שאנו הופכים לתוצר של הזרעים השליליים שאנו שותלים ומשקים, כך גם אנו הופכים להיות כמו פרחים יפים כאשר אנו שותלים זרעים חיוביים ואז משקים אותם באהבה, חמלה, אמפתיה ושמחה. אני מגלה שברגע שאני חווה את הפירות של זרעים חיוביים, קל יותר לשמור על גינה בריאה (כלומר חשיבה והשקפה בריאים יותר). עם זאת, אם לא נמשיך לחזק את הזרעים החיוביים הללו בחיינו, הם יכולים לקמול, לדעוך. הרחק, וגונב את שמחתנו.

קיום אנשים בחיינו שאיתם נוכל לחלוק את המסע שלנו ואשר מראים לנו את האזורים החלשים בהשקפה שלנו שמונעים מאיתנו לגדול יכול להיות גם מקור נהדר למים עבור אותם צמחים חיוביים שגדלים בנו. אדם זה יכול להיות חבר, מורה, מנטור, בעל או אישה; זה לא משנה כל עוד המים שלהם עוזרים לנו לגדול. בסופו של דבר נמצא את עצמנו שופכים מים על זרעים שעזרנו לשתול אצל אחרים, עוזרים להם לצמוח ולהפוך בעצמם לאדניות זרעים חיוביות. אהבה, חמלה ושמחה הם גן יפה להסתכל עליו בזמן שאנו מטיילים בחיים.