הגן מבחין בסלעים נעים
הגן מבחין בסלעים נעים
אלברט ראמוס 
שירה בכלא 
נובמבר 4, 2017 
כשאנחנו רואים מישהו מושך;
שמושך את החושים
הם אוטומטית שווים הרבה יותר
בהשוואה לאחרים.
זה כאילו אנחנו מעריכים אחרים
כמו סוגים שונים של מתכות.
ומה אם אדם הוא גם מושך
לחושים ונחמד לך מאוד?
אוי, זה כמו להיות בעלות על פיסת זהב נוצצת.
מה עם הקצה השני של הספקטרום?
מה לגבי אדם שנראה לנו לא מושך?
איך הם יכולים לצעוד את דרכם לפסגה
של סולם הכבוד?
מה אם קצין לא מושך נותן לך לזוז
למקום אחר או הרשה לך
ללכת לקנטינה כשהחנות כבר נסגרה?
איך היית מרגיש כלפיהם אז?
ובכן, השווי שלהם יזניק
לכיוון החלק העליון של 'הצד הטוב'.
והדבר הבא שאתה יודע שאתה אומר דברים כמו,
"הם קצין טוב. הם אנשים טובים.
היא תעזור לך באמת. הוא לא חתיכת זבל
כמו חלק מהאחרים. ממש אכפת להם".
האם לא כך מתנהג מוח הקוף המטופש שלנו?
כיול מחדש כל הזמן של מערכת הערך הזו
שאנו מרגישים שהיא אמת.
זה מרגיש נכון, אבל האם זה נכון?
האם הדעות שלנו באמת מחזיקים משקל,
במיוחד כשהם ניתנים לשינוי בקלות?
האם זה אפשרי עבור הגן-מוח שלנו להיות הרמוני
עם כל יצור חי וכל פרח, שיח,
עץ, אבן וסלע?
כן, המוח יכול לזרום ולדעת הכל תופעות
נמצאים תמיד במצב של זרימה. לטוב או לרע.
זה מנהג בריא לא להחזיק את זה
מערכת של דעות שיפוטיות.
כי מערכת כזו מכסה את אור השמש
ואינו מאפשר ירח בתוך הנהר הזורם.
תמונה מצורפת ©fotofabrika / stock.adobe.com.
אלברט ראמוס
אלברט ג'רום ראמוס נולד וגדל בסן אנטוניו, טקסס. הוא כלוא מאז 2005 וכרגע רשום לתוכנית שר השדה של צפון קרוליינה. עם סיום הלימודים הוא מתכנן להתחיל תוכניות המסייעות לאנשים כלואים עם בעיות נפשיות, תלות בסמים, וכאלה שנאבקים מטראומות ילדות. הוא המחבר של ספר הילדים גאווין מגלה את סוד האושר.
