המחשבה הערמומית המרוכזת בעצמה

ביום שישי האחרון, בבוקר שטוף שמש, באטלנטה, ג'ורג'יה, התרסק מטוס קטן, שנשא ארבעה נוסעים, ונשרף על כביש מהיר. כל היושבים על הסיפון נספו. למרבה המזל, איש על הקרקע לא נפגע או נהרג. בזמן שהייתי בעבודה קרתה התאונה, וכמובן שהחדשות הפכו מהר מאוד לנושא שעל שפתי כל מי שנמצא במשרד. כולנו התלוננו על כך שהנסיעה הביתה תתארך בעקבות חקירת המשטרה והניקיון בכביש המהיר. בגלל העיכובים בתנועה המשוערים, מוחי המרוכז בעצמי האיץ למחשבות אנוכיות שכולן התחילו ב"אני רוצה" ו"אני לא רוצה", ותסכול התעורר במוחי.

בהפסקה האחרונה של היום, החלטתי לעשות הליכה מדיטציה להרגיע את מוחי מהמחשבות המרוכזות בעצמי. תוך כדי הליכה, מחשבה על היגיון נחבטה בהפסקות המחשבות האנוכיות שלי, "ארבעה יצורים חיים איבדו את חייהם האנושיים וכל מה שאתה יכול לחשוב עליו הוא שהתנועה חוזרת הביתה? לפחות יש לך עדיין, זמנית, את חיי האדם שלך וחיים מבורכים שפגשת את הדהרמה." הושפלתי מקול ההיגיון הזה והמחשבה להתעכב בתנועה התפוגגה והפכה למחשבות של הכרת תודה על החיים באדם הזה גוּף וחמלה כלפי הקורבנות ועבור אלה שעדיין היו להם את המחשבות האנוכיות שהיו לי.

הטרגדיה הזו חיזקה בי עד כמה המוח המרוכז בעצמו מסוכן ומתגנב. המוח המרוכז בעצמו הוא כמו עכביש. היא יוצרת רשת דביקה של בורות, וכאשר אנו מחוברים לרשת הבורות, כל המאבקים שלנו להשתחרר, לשמור על סגולותינו וחוכמתנו, מתריעים על המוח הרע על סעודתה. המוח המרוכז בעצמו יוצא ממקום מחבואו רעב ומוציא ריר, עם ניבים חשופים, שבהם הוא משתמש כדי להכין ארוחה מהסגולה והחכמה שלנו. כשאיננו מסוגלים להשתחרר מרשת הבורות, אנו ניזונים, ולאחר שהחכמה והמעלות שלנו נמצאות ברמות נמוכות, אנו נחלשים, נפגעים, מבולבלים ונותרים דימומים.

המוח המרוכז בעצמו אינו מסיים אותנו לחלוטין (קיום מחזורי). זה רוצה מאיתנו יותר. לאחר מכן הוא עוטף אותנו בעוד קורים (בורות) ומשאיר אותנו בפקעת (ה גוּף) שבו הוא יזין אותנו מאוחר יותר. אבל יש לנו פוטנציאל להשתחרר מהפקעת, להפוך למשהו יפה וחזק יותר מהעכביש.

הביטחון שלי בכוחה של הדהרמה גדל באותו יום, כי ראיתי במוחי שראיית המציאות עם משקפי הדהרמה גורמת לי להגיב תופעות עם הגיון, אשר בתורו עושה אותי מאושר יותר, כמו בּוּדְהָא מוּבטָח. אני עכשיו, יותר מתמיד, רוצה לנהוג עם בּוּדְהָא. הוא נותן הנחיות נהדרות לנירוונה, שהיא הבית האמיתי שלי.