האדם והמצרפים

• לראות שהאדם לא קיים בתוך המצרפים או נפרד מהם לחלוטין
• הבנת האדם אינה יכולה להיות אוסף המצרפים
• בודקים איך אנחנו חושבים שאנחנו קיימים
• פחד וחרדה מהמוות

דיברנו על הפסוק הזה מ גרלנד יקר שבו אמר Nagarjuna:

אדם הוא לא אדמה, לא מים,
לא אש, לא רוח, לא חלל,
לא תודעה, לא כולם.
איזה אדם יכול להיות מלבד אלה?

את שלוש השורות הראשונות אנחנו בודקים כדי לראות: אם האדם קיים מטבעו אז האדם אמור להיות ניתן למצוא במצטברים. אבל זה לא אף אחד מחמשת האלמנטים, והאדם הוא לא התודעה. אז חיסלנו את האדם שהוא אחד עם המצרפים. אנחנו לא יכולים למצוא את האדם במצטברים.

האפשרות השנייה היא שהאדם הוא משהו נפרד לחלוטין מה גוּף ודעת. זה מה שאומרת השורה האחרונה: "איזה אדם אחר יכול להיות מאלה?" אם אתה לוקח את כל האגרגטים, והאדם לא שם, אז יש אדם במקום אחר מלבד האגרגטים?

לפעמים יש לנו תחושה ש"כן! אני me, ואני נפרד משלי גוּף ודעת. אני הקיסר האוניברסלי הזה ששולט ב גוּף ודעת. ואני לא תלוי בזה בכלל". יש לנו רעיון כמו, "אוי, כשאני אמות אני פשוט אהיה שם. ה גוּף יתכלה. המוח יעשה כל מה שהוא עושה. אבל אני אשאר שם, יציב, שליו, שליו, לא מבוהל".

האם אי פעם יש לך רעיון כזה על עצמך? "הנה אני אהיה, בנפרד מהמצרפים, והמצברים, כן, מוות, דברים מהסוג הזה, אבל זה לא באמת ישפיע עליי."

אבל אז כשאתה מסתכל מקרוב על התחושה הזו של "אני", האופן שבו "אני" מופיע, ואז אתה אומר, "ובכן, האם האדם יכול להתקיים בנפרד מהמצרפים?" האם אתה מכיר אדם כלשהו שקיים בנפרד מהאגרגטים, לפיו ה גוּף והמוח נמצא כאן והאדם שם? חוץ מהוליווד שבה הכל אפשרי, האם אתה יודע על מקום שבו האדם נפרד מהמצברים? האם אתה באמת חושב שיש א אתה שבזמן המוות פשוט צף מתוכך גוּף ונפש - קיים מטבעו אתה זה תמיד אותו הדבר, זה תמיד אתה, שאתה שולט בו כי אתה כן אתה? יש דבר כזה? זה יהיה קצת קשה להשיג, לא?

אז די מיצינו את שתי החלופות. אנחנו לא יכולים למצוא את האדם גם במצטברים או שאנחנו לא יכולים למצוא את האדם בנפרד מהמצברים. הדבר היחיד שלא נכנסנו אליו הוא הביטוי האחרון בשורה השלישית, כאשר Nagarjuna אומר, "לא כולם." כלומר לא השילוב או אוסף האגרגטים.

אז בואו נחזור לזה. כי בסדר, אני לא שלי גוּף, בנפרד אני לא אלמנט האדמה, אתה יודע, דברים מהסוג הזה... אבל מה לגבי אם קיבלנו את גוּף ונפש ביחד? כל האלמנטים השונים בתוספת מרכיב התודעה, אנחנו מחברים את כולם ביחד... זה לא אני? אני לא האוסף?

מה זה אוסף? אוסף הוא רק מספר חלקים שחוברים יחדיו. אף אחד מהחלקים הוא האדם. אם תחבר חבורה של אנשים שאינם אנשים, אתה הולך להמציא בן אדם?

[בתגובה לקהל] כן, אבל משהו שהוא "שלי" ומשהו שהוא "אני" הם שונים. כן? המשקפיים הם שלי, אבל המשקפיים הם לא אני.

אז אוסף האגרגטים, האם הם אני? כל אחד מששת המרכיבים: אף אחד מהם בנפרד אינו אני. איך האוסף יכול להיות אני? זה כמו שיש שישה תפוזים, לחבר אותם יחד ולקבל בננה. זה לא יעבוד.

ואז אתה אומר, "אבל, אתה בטוח?" כי חלק מהמוח שלך אומר, "טוב אולי אם נסדר את כל החלקים בצורה ספציפית זה יהיה me." כאילו זה לא יכול להיות רק אלמנט אדמה שיושב כאן בערימה, ואלמנט מים בקערה שם, ואלמנט אש בוער שם, תודעה יושבת כאן. אנחנו חייבים להרכיב אותם בצורה מסוימת.

אבל עדיין, אם הם מורכבים בצורה מסוימת הם עדיין חבורה של דברים שהם לא אנשים. אז בהקשר של קיום אינהרנטי זה אומר שאתה צריך להיות מסוגל למצוא משהו כזה is האדם. ואפילו האוסף לא מתאים להיקרא האדם. אז אתה נשאר עם... השאלה שהוא שאל אז: "איזה אדם יכול להיות מלבד אלה?" אין שום דבר במצטברים. כמו כן, אין שום דבר נפרד מהמצברים. אלו הן שתי האפשרויות היחידות, אף אחת מהן לא התממשה, אז המסקנה היחידה שלך היא שהאדם לא קיים מטבעו, או שאין אדם קיים מטבעו. זו המסקנה היחידה שאתה יכול להסיק מכך.

יש לזה השפעה ממש חזקה עליך כשאתה באמת יוצר קשר…. אתה יודע אתמול בערב דיברתי על ניתוח ארבע הנקודות. אם אתה באמת יוצר קשר בנקודה הראשונה כשתבחין באמת איך אתה חושב שאתה קיים, איך ה"אני" מופיע, וכשאתה באמת מודע לזה ויש את התחושה הזו של, כן, יש פשוט me כאן. ובערך כמו, "אם אין me אז מה קיים?" אז כשיש לך איזושהי תפיסה ברורה של מה מושא השלילה ועד כמה אתה מרגיש שהוא קיים, וזהו מי אתה, אז כשאתה מבין שהאדם לא קיים באף אחת מהדרכים האלה, אז יש תחושה של, "אלוהים אדירים, כל מה שחשבתי...". כל מה שהתבססתי עליו כל חיי לא קיים". כי אם אנחנו מסתכלים כל היום פנימה וכל היום אנחנו מבססים את חיינו על ההנחה הזו שישנה me. אנחנו לא?

כי אם יש אני אמיתי אז יש דברים שמשמחים אותי אז יש לי זכות לרדוף אחריהם. יש דברים ואנשים שמפריעים לאושר שלי, אז יש לי זכות לבלום אותם. יש אנשים טובים ממני אז אני מקנאה בהם. יש אנשים שהם יותר גרועים ממני אז אני מתנשא עליהם. לא בא לי לעשות משהו אז פשוט לא. הרציונל לכל התלאות מתרכז ברעיון הזה שיש שם אדם שניתן למצוא בו שבהחלט צריך להגן עליו ושזכאי לכל אושר ביקום מבלי להתפשר על דבר. ימין?

כשאתה מבין שהאדם הקונבנציונלי לא קיים כמו שאתה תפסת את קיים, אז זה באמת די מפתיע. אבל זה סוג של הפתעה כי אם אין אדם קיים מטבעו אז אין אף אחד שאתה צריך להגן עליו. מה שאומר שכשמישהו מבקר אותך, אין מי שאתה צריך לעמוד בשבילו. כן? אנחנו לא צריכים ללכת: [מתנשף] "רגע, איך הם יכולים להגיד את זה עליי? איך הם יכולים להגיד לי את זה?" מכיוון שנבין שאותו אדם שמרגיש כל כך מאוים נתפס בצורה לא נכונה - אנחנו מחזיקים את זה כקיים באמת וזה לא. כאשר אנו מפסיקים להחזיק בו כקיים באמת, איננו צריכים להגן עליו. כי כשאין אדם קיים באמת - כשאתה לא יכול למצוא שם שום דבר שהוא הדבר המוצק והקונקרטי הזה - אז מי המוניטין שלו אנחנו מודאגים?

וכשאנחנו אז ממשיכים לחשוב על חוסר האנוכיות של תופעות, מה זה בכלל מוניטין? לנתח מוניטין. זה רק דעות של אחרים. כן? מאיזה ערך? למה אני כל כך מתבאס על דעות של אנשים אחרים? האם אתה בכלל יכול למצוא את דעותיהם? כמה זמן נמשכת אחת הדעות שלהם? האם זה קבוע? האם זה משתנה אי פעם? ואז אנחנו מבינים, "על מה אני כל כך מתעצבן?"

ואז כשאתה חושב על המוות - כי מה שבדרך כלל מפחיד אותך ממנו, כמו, "אני גוסס! אני עוזב הכל, כל הזהות שלי קורסת סביבי!" כאשר אתה מבין שהעצמי אינו קיים באופן מהותי כפי שהוא נראה, אז שוב אין אדם מוצק וקונקרטי שהולך למות. העצמי קיים רק על ידי ייעוד. אין שום דבר שניתן למצוא שם, אז אין שם אף אחד שצריך להתחרפן בזמן המוות. כי העצמי קיים כתווית בלבד.

אז בדרך זו אנו מתחילים לראות כיצד הבנת הריקנות יכולה באמת להקל עלינו את כאב היסורים.

אף אחד מכם לא נראה יותר מדי מאושר מזה. [צחוק] זה בגלל שחסר לנו הכשרון. אם באמת היינו מבינים עד כמה בורות היא השורש של הסמסרה אז כשנשמע את זה היינו כל כך שמחים. אבל אנחנו לא ממש מבינים את זה.

[בתגובה לקהל] אז כשאתה חושב על המוות ויש לך חרדה כי אתה לא יודע מה הולך לקרות, החרדה הזו מפני המוות - החרדה ה"מתחרפת" הזו... אני לא מדבר על תודעת חוכמה שיכולה להסתכל ולומר, "אוקיי, יצרתי סוג כזה של קארמה וכזה קארמה ואיזה סוג של לידה מחדש צפויה לי ומה אני צריך לעשות." אני לא מדבר על המוח החוכמה הזה שמסתכל עליו. אבל כשיהיו לנו אלה [בהלה], "אוי אלוהים, אני הולך למות ואוו מה אני אהפוך?" אם אנו מבינים שהתחושה הזו מבוססת כולה על אחיזה באדם קיים באמת, ואם האדם הקיים באמת לא קיים אז אין שם מה לתפוס ואין אדם קיים באמת שהולך למות. זה רק המצרפים משתנים.

[בתגובה לקהל] הו, זה בהחלט ישפיע על הלידה מחדש הבאה שלנו בצורה טובה מאוד, כי אם נוכל למות עם הבנה של ריקנות, וואו, אולי ניולד בארץ הטהורה או נהיה מוארים בבארדו, או מי יודע מה.

[בתגובה לקהל] אז אתה אומר שמה שמשמח את המוח שלך בזה הוא לחשוב ש- אני הולך לנסח את זה במילים אחרות - שזה היסורים שמונעים מהמוח שלך להיות חמלה, והייסורים ש למנוע מהמוח שלך להיות פתוח ורגוע. ולכן כאשר יש לך סוג כזה של הבנה של מודעות אז אין למצוקות על מה לעמוד. אז יש יותר מקום בתודעה להסתכל על דברים במגוון שלם של דרכים. ולכן אחת הדרכים האלה יכולה להיות מוח עם חמלה.

וזה נכון, אתה יודע, כשאנחנו מסתכלים... כלומר כולנו מעריכים חמלה, כולנו רוצים להיות רחמנים. אבל אחד המכשולים הגדולים שיש לנו כדי להיות רחמנים הוא שהייסורים שלנו מפריעים לנו. אתה יודע? "אני רוצה להיות נדיב", אבל אז קמצנות עולה בראש. "אני רוצה להיות אדיב... אבל אני כועס!" אז אנחנו באמת רואים איך היסורים ששורשיים באחיזה עצמית זו באמת פוגעים בחמלה.

[בתגובה לקהל] כשאתה רואה צרה מתעוררת ואומר, "זה לא מה שאני רוצה, זה לא סוג האדם שאני רוצה להיות...." ורק להיות מסוגל לתפוס את זה…. ותראה את זה כי אתה יכול לתפוס את זה ואז יהיה הרבה יותר קל לשחרר. וזה בהחלט מצב נפשי טוב, לא?

[בתגובה לקהל] אז לפעמים אתה רואה סבל בראש, חלק אחד של המוח שלך מרגיש עצוב, כמו, "אני לא רוצה להיות אדם כזה." אבל אז כשאתה חושב לוותר על זה אתה גם נהיה עצוב כי "מי אני אהיה בלעדיו?" [צחוק]

המוח שאומר, "אני עצוב כי יש לי סבל בראש, אני לא רוצה להיות כזה," זה מצב נפשי טוב. בסדר? התודעה שתופס, "אבל אם אני אוותר על זה, אנשים יעברו עליי" או אתה יודע, לא משנה מה הפחד שלנו, זה משהו אחר.

[בתגובה לקהל] אז זה לא אתה. כי כשאתה מזדהה עם הסבל הזה וחושב, "זהו me" ואז אתה חוזר לזה מדיטציה ואתה אומר, "Is זה אני?" כי אם הצרה הזאת היא me אז זה מי שאני 24/7. ואם שלי כעס is me ואז כשאני אומר, "אני הולך", זה אותו דבר כמו לומר, "כעס הולך." וכשאני אומר, "אני מרגיש נדיב", זה אותו דבר כמו לומר, "כעס מרגיש נדיב." וזה מטורף. אז אתה מתחיל להסתכל ולהגיד, "אם אני שלי כעס אז זה מי שאני 24/7." זה יעבוד? האם זה בכלל מתאים לתיאור של מי שאני? לא יכול להיות.