נדיבות

זו עונת חג המולד. זה חודש יום ההולדת. זו החגיגה של האדם המיוחד הזה. זה יום רגיל והשכן שלנו הגיע שוב לקפה, לארוחת צהריים, לקערה, לספר, הלוואה. האם עלינו להיות נדיבים? אם כן, איך אנחנו חיים בזרועות פתוחות ולא דואגים שחשבונות הבנק שלנו יתייבשו? עוקף את התירוצים שאנו משתמשים בהם כדי להצדיק קמצנות רגילה, נותרה השאלה: איך אנחנו נותנים?

רוב הסטנדרטים התרבותיים והחברתיים מסכימים שנדיבות עומדת כתכונת אופי גבוהה יותר הנערצת אצל הגיבורים, הגיבורות, המודלים לחיקוי והאייקונים ההיסטוריים שלנו. המשיח לימד נדיבות ביד פתוחה. מאסטרים בודהיסטים כמו Padmasambhava הזהירו במיוחד, "עליך לשנות את הגישה שלך ריכוז עצמי כי זה המקור לכל הבעיות והסבל שלך." בּוּדְהָא ציין בנחרצות, "אם היית יודע מה אני יודע על כוח הנתינה, לא היית נותן אפילו לארוחה אחת לעבור מבלי לחלוק אותה בדרך כלשהי." לדברי סרי סוואמי סאטצ'ידננדה, "הנותן לא צריך לחשוב על פעולת הנתינה כעזרה למקבל, אלא שהמקבל נותן לנותן הזדמנות לתת."

למידה כיצד להעצים את הלב הנדיב שלנו דורשת אימון מחדש של שיטות האינטראקציה החברתית המלומדות שלנו. לדוגמה, בתרבות המערבית שלנו, מלמדים אותנו מהעריסה כיצד לשרוד באמצעות גישה אנוכית, "אני ראשון". תחושת העצמי החזקה הזו להדרה של אחרים נטמעת בנו בשלב מוקדם של החינוך שלנו כשאנחנו משחקים כדי לנצח משחק תחרותי אחד אחרי השני, עוצרים כדי לחלוק זכיות עם החברים הקרובים שלנו, אבל לא כולל את כל האחרים. אף על פי כן, סוג זה של שיתוף עדיין מקדם את אורח החיים המרוכז בעצמו, "אני ראשון", שכן המושג "אני" כולל גם את "המשפחה הקרובה והחברים שלי". לפיכך, באימוץ באמת לב נדיב שניתן לעבודה, עלינו להתרחב מעבר לסביבות החברתיות, התרבותיות והפילוסופיות הרגילות שלנו ולהיות מוכנים לתת מעבר לגבולות.

כאשר אנו שואפים בחיוב להיות נדיבים יותר, לעתים קרובות אנו פורשים את הלב והידיים ההדוקים שלנו בשלבים, שכל אחד מהם יוצר שמחה הולכת וגוברת:

1. נותן בהיסוס: אנחנו נותנים בחופשיות את מה שאנחנו חושבים שאנחנו לא צריכים או לא הולכים להשתמש בו.
2. נתינה חופשית: אנו נותנים בחופשיות כאילו לאח, חולקים בגלוי את הזמן, האנרגיה והרכוש שלנו.
3. נתינה מלכותית / מלכותית: אנו נותנים בחופשיות את הטוב ביותר שיש לנו, בין אם זמן, אנרגיה או חפץ. נדיבות מכסה לא רק מתנות חומריות, אלא גם נדיבות במחשבות, פעולות, זמן, ידע, הכרת תודה וסליחה. יש הממליצים לעשות הרגל להפוך ל"7 הנפקות"
   • הצעה שירות: להציע שירות בעבודתו
   • הצעה אהבה: להציע לב רחום לאחרים
   • הצעה מבט: להציע מבט חם להביא אחר רוגע
   • הצעה חיוך: להציע מראה מחייך
   • בעל פה הצעה: להציע מילים חמות
   • הצעה מושב: להציע מושב או תפקיד
   • הצעה מקלט בטוח: לתת לאחרים לבלות את הלילה בביתו

פעם, היה אדם עשיר מאוד שרצה להשיג חסד בעיני הישויות הקדושות או לפחות להשיג לידה מחדש חיובית בשמים או בארץ הטהורה. הוא בילה חלק ניכר מהחלק האחרון של חייו בבניית מקדשים וכנסיות גדולים ויפים יותר כדי לזכות בחסד עם כל היצורים הקדושים. הוא תרם סכומים אסטרונומיים לעמותות צדקה ולמטרות דתיות שונות. בערוב ימיו הלך לבקר נער נערץ נזיר ואמר, "בוודאי, עם כל מה שעשיתי בחיים האלה, אני אברך ואשיג את המצב הסופי עם מותי."

אל האני נזיר השיב: "סליחה, לא."

"מה? עשיתי הכל כדי להשיג את זה! איך זה שלא יובטח לי מקום ליד אלוהים, בּוּדְהָא, ישוע וכל הקדושים על מותי?" קרא הסוחר.

"המתנות האמיתיות היחידות נובעות בחופשיות מתוך לב שמתעורר באהבה ובחמלה. לאף מתנה אמיתית יש חוטים או ציפיות. שלך לא זכתה לך כלל."

לא משנה כמה גדולה ההצעה, כאשר אנו יוצרים הפרדה בנפשנו ובלבנו בין הנותן, המתנה והמקבל, לא ניתן לקרוא ל"מתנה" באמת מתנה. בדאגה לזולת עלינו להבטיח את הטיפול בעצמנו על ידי להיות מאוזנים במתנות שלנו. נדיבות מתאימה פירושה נתינה לאדם הנכון, לדבר הנכון, בזמן הנכון ובאופן הנכון. הבחנה בלב פתוח נשארת המפתח כשאנחנו ממשיכים בתרגול זה.

כהתחלה וגם כסיכום, המוטו של חבריי הטקסנים והאוסטינים נכון: "המשך דרך הערפל!"