עושה נסיגת וג'רסאטווה

אני טירון במובן הבסיסי ביותר בכך שאני מקווה רשמית מקלט ושכב נדרים לאחר סיום הנסיגה. ת'ובטן צ'ודרון המכובד הוא כל כך אדיב וכל כך ברכה - איך אנחנו לא יכולים לנסות להגיע למצב כזה? המכתב שלך וחומר השאלות והתשובות שקיבלתי היה/חינו מאוד. לחשוב שאני עוזר לך בצורה כלשהי זה משפיל מאוד, אני יכול רק לאחל שמשהו שאני עושה יועיל. זה מראה לי איך כל החיים שלנו מחוברים וששום דבר שאנחנו עושים לא עובר בלי ליצור קארמה. אני מקווה שההתכתבות שלנו תוכל להמשיך.

זו הנסיגה הראשונה שלי ולחזור על זה המנטרה, לדמיין וג'רסאטווה, ו מדיטציה על הכל, ואני מתכוון להכל, השליליות מהחיים האלה כמו גם מהחיים הקודמים - שאת חלקם אני אפילו לא זוכרת - היא מכריעה במידה מסוימת. כל מפגש אני עושה סבב שלם שלו המנטרה עליי mala.

סביבה זו מאפשרת לאנשים כמוני לבלות שעות רבות בקריאה ותרגול; למרות התרגול בפועל (מדיטציה) הזמן מוגבל ממספר רב של סיבות. בגלל רעש - מרכיב קבוע כאן - אני חובש אטמי אוזניים כדי שאוכל להתיישב ולהקשיב לנשימה שלי.

אני מאמין שדרך זה טיהור לסגת מהשליליות שלנו קארמה מתבטל במידה מסוימת. הרצף הנפשי שלי הוא שגורם לי לזכור את המעשים השליליים של העבר שלי, אפילו את ההיבט הקארמתי של המחשבות שלי, ואני מודה שאני חושב אם אפשר אי פעם לתקן כמה היבטים או אם אני מיועד ללידה מחדש באחד מהגיהנום ממלכות. ואז אני נזכר במשהו שקראתי מאת המכובד תובטן צ'ודרון אומר, "העבר הוא רק העבר. תדאגי לרגע". זה הלך משהו כזה, אבל מה שהבנתי זה שהעבר הוא היסטוריה ולמרות שהוא יצר חלק מהסיבה שאני נמצא איפה שאני נמצא ויש לי משאית של שליליות קארמה כדי לטהר, כל מה שאני יכול לעשות הוא להצטער בכנות על מה שעשיתי, ולפעול כדי לא להמשיך ליצור שלילי קארמה עכשיו.

אני כן מנסה כמיטב יכולתי לטהר את השלילי שלי קארמה, ולאט לאט אני עובר למצב שבו אני חי את זה במלואו בחיי.

את הכאב בברכיים אני יכול להתייחס יותר מדי טוב. באשר לחוסר מחשבה מוקדמת לגבי הפגישות, זכור תמיד שהמוטיבציה שלך היא לטובת כל היצורים החיים כאשר אתה מדיטציה, אז לא משנה עם מה עולה אתה חייב להתעמת, זו מחשבה. זה כל מה שזה ואתה מכיר בזה, מתייחס לזה ומתחרט על מה שצריך. אני משווה את כל זה לסרט מבולבל שיש בו מקומות של עשר שניות לצפייה. אני כל הזמן צריך לחזור, הריכוז קשה וריכוז חד-נקודתי הוא כמעט בלתי אפשרי. חוויתי הצצות וזה נותן לי לדעת שהשלום קיים וזה אפשרי, אז אני ממשיך.

הייתי חייב לצחוק עליך המנטרה, "מה לעזאזל אני עושה פה?" ילד, האם השאלה הזו נושבת במוחנו כל יום... חה חה חה? הסיבה שאני עושה את זה ומבקשת מקלט ושלי נדרים זה די פשוט: אני מפחד להיוולד מחדש במחוזות הנמוכים ואם אני יכול לעזור למישהו אחר לא לחוות את הסבל שיש לי, בתור בן אדם הגון אני צריך לעשות את זה. אני צריך להבין היטב את הסיבות לסבל וכיצד לרפא אותם לפני שאוכל לענות על שאלות של אחרים או לעזור להם להתחיל את דרכם, אבל אני תמיד יכול לשפר את המצב רק על ידי הגישה שלי.

קל לי לענות על השאלה שלך, מיילס. אתה שם בגלל שלך קארמה הוא כזה שאתה מסוגל להתקדם בדרכך לקראת הארה. אני בר מזל שפשוט פגשתי אותך והייתה לי ההזדמנות להעביר את מחשבותיי. כמו ענף על עץ, כאשר הרוח נושבת, גזע העץ יכול להרגיש כל ענף זז וגדל. זה משהו כמו לקבל מכתבים מהאנשים שמשתתפים בתמיכה בנסיגה שלך.

באמצעות המכתבים שלנו אנו מציעים כל שביכולתנו (גם אם חלק מזה עשוי להיות מבלבל), ובצד האחורי אתה יכול לראות את הרמות השונות של דרכנו בכתבים שלנו. אתה והאחרים שם יכולים לראות אילו "ענפים" הם חדשים וצריכים טיפוח והכוונה ואילו מהם מבוגרים יותר, בוגרים וחסונים יותר. אני מקווה שאני לא נשמע פה מטופש.

אני מחשיב את חיי למבורכים מאוד בכך שמצאתי את הדהרמה ויכולתי לכתוב לכבוד ת'ובטן צ'ודרון וג'ק ועכשיו לך זו מתנה.