דיאלוג עם מישהו שרואה דברים אחרת ממני

במשך שנים רבות הייתי אותו אדם לבן "העיר" בחדר שהיה קורא באגרסיביות לכל עוול, במחשבה שבכך אני המגן הבלעדי בחדר של אלה שנדחקו לשוליים. סביר להניח שקרא למישהו בפומבי או לעמת אותו עם עובדות ישנו את דעתם. חוקרים רבים מצאו שהמעגלים במוח שלנו שמופעלים כאשר בני אדם חשים תחת איום פיזי מופעל גם כאשר אנו מאמינים שתפיסת העולם שלנו מותקפת. לפיכך, לומר למישהו שנקודת המבט שלו זהה לזו של מישהו שהוא רואה כנחות מבחינה מוסרית (למשל, "שלך נופים הם בבירור גזענים!") צפויים לחוות באופן דומה במוח כמו שאומר להם שאתה עומד להסב פציעה. ברור שזו לא פעולה נכונה!

הכרה בכבודו של מישהו חיונית בשיחות שבהן מערערים על הרשעות ואמונות ארוכות שנים. David W. Campt Ph.D., מעודד את אלה מאיתנו שעושים את העבודה הזו להשתמש במעמדנו הפריבילגי כאנשים לבנים ולעשות את העבודה הקשה של השתתפות בשיחות קשות עם אנשים לבנים אחרים, במיוחד סביב גזע, מגדר או מעמד בזמן גם הכרה בכבודו של "האחר". הייתה לי הזדמנות לתרגל את זה לאחרונה. אני מרגיש כל כך בר מזל שיש לי את התורות והפרקטיקות של הבודהיזם כבסיס חזק לעבודת צדק חברתי יחד עם לימוד פעיל, רפלקציה ומעורבות עם מנחים מיומנים בנושאים של גזע, מגדר ומעמד.

הייתי בדרכי לכנס צדק חברתי בגרנד ראפידס, מישיגן, ופספסתי את הנסיעה שלי בשדה התעופה של דטרויט אז החלטתי להשתמש באובר. האפליקציה שלי הודיעה לי שהנהג שלי הוא מייקל, גבר לבן עם שפם וכובע בוקרים, ושהוא ינהג בטנדר שחור גדול. שמתי לב למשאית מיד. הייתה לו מדבקת פגוש של טראמפ יחד עם מדבקה שעליה היה כתוב יש לך אקדח? עשיתי הדמיה מהירה של צ'נרזיג, ודקלומים של "שמונה פסוקים של טרנספורמציה מחשבתית". עכשיו הייתה ההזדמנות שלי לתרגל דיאלוג מכבד עם מישהו שהחזיק בתפיסת עולם אחרת.

מייקל היה מאוד אדיב. בהתחלה הוא היה שקט ושאל מה אני עושה בגרנד ראפידס. הודעתי לו שאני משתתף בכנס על גזע וצדק חברתי. יכולתי לראות שלא נוח לו אז החלטתי להשתמש בקצת הומור ואמרתי משהו לפיו אני בטוח שהוא לא מצפה לנסוע יותר משעתיים עם ליברל מהחוף המערבי. הוא ציחקק ואמר שהוא נהג יותר גרוע. שאלתי שאלות רבות על חייו; עבודתו, ביתו, התעניינותו ומשפחתו. רציתי לבנות אמון, תיקוף, הכלה, הבנה וגם לבנות אקלים של קבלה ובטיחות. רציתי שהוא ידע שאני לא מתכוון לתקוף את אמונותיו או אורח חייו. רציתי שהוא ירגיש חופשי מדאגה לגבי בושה או השפלה כדי שיוכל לדבר בחופשיות ללא פחד או גמול. זה לא משהו שיכולתי לעשות לפני עשר שנים!

לאחר שעה הרגשתי שהאמון והבטיחות נוצרו והגיע הזמן להסתכן ולהעמיק בשיחה שלנו. "אני מאוד סקרן, למה אתה אוהב את הנשיא טראמפ?" בהתחלה הוא נדהם, והגביר מעט את הרדיו "אני באמת סקרן, אני רוצה לדעת, שתף אותי למה אתה אוהב אותו". הוא המשיך ואמר איך אנחנו הליברלים לא מקשיבים, איך אנחנו שופטים את אלה שאנו תופסים כבורים, איך לקחנו הכל, איך היה לנו נשיא שחור ששנא אנשים לבנים, איך לקחנו משרות, והרשימה המשיך והמשיך. הייתי צריך לתרגל שוויון נפש וסבלנות ובה בעת לעבוד על טיפוח תחושה אותנטית של אהבה וקבלה. מייקל היה נלהב, אבל לא עוין. "אתה נשמע מפחד," אמרתי. "כן," הוא אמר, "אני מפחד שאאבד הכל שוב. "יש לנו משהו במשותף, מייקל, כי אני מפחד שאאבד את כל מה שאני יודע. לשנינו יש פחד". הוא היה שקט. הוא חשב על זה ורצה לדעת יותר אז שיתפתי את המחשבות והפחדים שלי. הדיאלוג שלנו נמשך. בזמן שדיברנו, הוא שיתף שהוא לא מסכים עם הציוצים של הנשיא טראמפ או דרך הדיבור עם אנשים אחרים. מצאנו משותף נוסף - הערכנו נימוסיות.

במהלך השיחה שלנו המשכתי לבדוק כדי לוודא שזה נמשך כדיון, לא כמתקפה. ניסיתי להקשיב היטב כדי לבטא את עמדתו במדויק. ניסיתי להראות כבוד והכרתי שהבנתי למה הוא יכול להחזיק בדעותיו. ניסיתי להראות כיצד שיתוף בעובדות (מהגרים לא לוקחים מקומות עבודה; הלבנים הם עדיין הרוב; האקלים משתנה; והגזענות היא אמיתית) אינו אומר בהכרח שינוי תפיסת עולמו הכוללת.

ככל שהמשכנו בדיון שלנו, התחלנו לחלוק סיפורי חיים וחוויות. הוא הודה לי על ההקשבה ואמר שלליברלים לא אכפת להקשיב כי אנחנו תמיד צודקים בכל דבר. כמובן, אמרתי לו שהוא צודק, וצחקנו. הסכמנו שהשיח שהיה לנו במהלך הרכיבה של שעתיים הוא שיח שכולנו צריכים לקיים. זו הייתה שותפות בניסיון להבין נקודת מבט אחרת של "האחר". לפני שיצאתי שאלתי אם נוכל לסקור את המשותף לנו - פחד, לא לרצות שינוי, געגוע לאדיבות ולא לרצות לסבול. מייקל לחץ את ידי ואמר שהוא יחשוב על השיחה שלנו הרבה מאוד זמן. ובשבילי, אני יודע שכאשר אשמע על "תומכי טראמפ האלה" אחשוב על מייקל, ולבי יתרחב. אני כל כך אסיר תודה על השיחה שלנו ועל היכולת לנהל דיאלוג ביקורתי ובונה. יהי רצון שכולנו נקבל את הכישורים לעשות זאת על ידי יישום התרגול שלנו, למידה על צדק חברתי ודיאלוג בונה, לקיחת סיכונים על ידי יציאה מאזור הנוחות שלנו, והחזקת אחד בשני בחמלה, בכבוד ובהבנה.