טיפוח שוויון נפש

אני בהחלט רוצה שתהיה לי לידה מחדש טובה. איזה אדם בשכלו רוצה להיוולד מחדש כישות גיהנום, רוח רפאים רעבה או חיה? התיאור של לידות מחדש נמוכות יותר ב- למרים טקסטים די גרפיים ומפחידים. היה לי קשה מאוד לקרוא את הקטע הזה מדיטציה עַל. אני שמח שאני לא נוטה לסיוטים.

אני בהחלט רוצה לברוח בסופו של דבר מסמסרה. ככל שאני מתבגר, אני מבין שהקיום המחזורי מותיר הרבה מה לרצות. לעולם אין שום ודאות אמיתית, ביטחון או יציבות בעולם הזה מלבד הוודאות של קארמה ודוחה. הדוקה של הכאב הוא כמובן די לא נעים. אבל גם החוויות הנעימות הן זמניות במקרה הטוב ולא מספקות לגמרי. אם תמשיך לאכול את עוגת השוקולד הטעימה הזו, בסופו של דבר תקבל כאב בטן נורא. זה נקרא הדוחה של השינוי. ואל תשכח את הדוחה הנפוצה של ההתניה שמניעה אותנו מלידה מחדש אחת לאחרת בהשפעת מצוקותינו ו קארמה. כמה נפלא זה יהיה להשתחרר מהמעגל האינסופי הזה של לידה, הזדקנות, מחלה ומוות.

אני בהחלט רוצה להשיג בסופו של דבר התעוררות מלאה ובודהה לטובת כל היצורים החיים. כמה נפלא זה יהיה לשחרר את כולם ממצוקותיהם ו קארמה ולבטל את כל הסבל שבעולם. יש בעיה אחת קטנה שאני צריך להתגבר עליה לפני שאוכל להיכנס לנתיב של המתרגל המתקדם. הבעיה ה"קטנה" הזו היא פיתוח שוויון נפש. אני יכול בקלות להרגיש אהבה וחמלה חזקה כלפי החברים והקרובים שלי (לפחות רובם). וכשאני רואה זר חסר בית ברחוב לבי באמת יוצא אליו. האנשים הקשים, האנשים שאני לא רואה איתם עין בעין הם המבחן האמיתי של התרגול שלי. ואחרי הבחירות האחרונות האלה אני מבין שיש לי הרבה עבודה לעשות.

שמעתי וקראתי את כל הסיבות לאהבה וחמלה שווה לכל היצורים החיים. כולם אותו דבר ברצונם באושר ובחופש מסבל. כולם נגועים בבורות, כעס ו התקשרות מה שמביא להתנהגות מזיקה ומבטיח שנחווה סבל ולא אושר. האנשים ה"קשים" בחיי הם רק ככה בגלל המצוקות שלי ו קארמה. אני צריך להפריד את הפעולה מהאדם שעושה את הפעולה. כל יצור חי היה פעם אמא שלי. אז למה כל כך קשה לשבור את ההרגל הזה של לשפוט אנשים ולשים אותם בשלוש הקופסאות של חבר, אויב וזר? זה השניים המכוערים של ריכוז עצמי ובורות תופסת את עצמה.

מכיוון שהגעתי למבוי סתום במאמצי לפתח שוויון נפש החלטתי לחפש קו הגיון נוסף שעשוי להדהד במוחי המתריס. כאשר אנו לומדים ריקנות אנו לומדים שאין עצמי קיים באופן מובנה. אנחנו לא קבועים, חסרי חלק או עצמאיים. אנחנו לא עצמאיים וקיימים באופן מהותי. אנו נוצרים ומיועדים רק בהתאם לצברים שלנו. המצרפים האלה של גוּף והמוח נמצא בתנופה מתמדת. למרות שאני רצף, אני לא אותו אדם שהייתי כילדה או מבוגר צעיר. המוח שלי לא חושב באותו אופן, והמוח שלי גוּף בהחלט לא נראה או מרגיש אותו הדבר. האני העבר שלי והעצמי העתידי שלי קשורים זה לזה אבל בו-זמנית שונים מהאני הנוכחי שלי. כשאני מסתכל אחורה על 67 שנותיי, אני יכול להיזכר בזמנים שבהם חיבבתי את עצמי, כששנאתי את עצמי ושלא הכרתי את עצמי. אז, הייתי חבר, אויב וזר לעצמי לאורך השנים. שלוש הקטגוריות הללו מיושמות בדרך כלל על אנשים אחרים. אבל אני גם יכול ליישם אותם על איך שאני רואה את עצמי. האויב במקרה של עצמי הוא שלי ריכוז עצמי ובורות תופסת את עצמה.

על ידי שימוש בשלוש הקטגוריות הללו והחלתם על עצמי וגם על אחרים, זה עוזר לי לחשוב פחות דואליסטי. אם אני יכול להפחית את שלי התקשרות, כעס, ואדישות כלפי עצמי, זה צריך להיות קל יותר לפתח שוויון נפש. אם אני יכול לפתח חמלה כלפי עצמי כידיד, אויב וזר, אז אולי אוכל להיות בעל חמלה שווה לכל השאר. ברגע שהתחלתי לחשוב על עצמי מנקודת המבט של להיות חבר, אויב וזר לעצמי, יכולתי להרגיש שהמוח השופט שלי הופך פחות שיפוטי כלפי אחרים.