דיאלוג אסלאמי-בודהיסטי

בודהיסטים ומוסלמים חיו בסמיכות במשך מאות שנים בהודו, מרכז אסיה ובחצי האי מלאיה, המשתרעים עד אינדונזיה. כמו בכל שתי דתות החולקות אזור גיאוגרפי, לפעמים היחסים ביניהן היו סוערים, לפעמים שלווים. חלק מהאוכלוסייה הטיבטית הוא מוסלמי, והם חיו יחדיו בשלווה במשך מאות שנים עם הבודהיסטים הטיבטים בטיבט לפני 1959. כעת, כשהוד קדושתו הדלאי לאמה והממשלה הטיבטית בגלות בהודו, הוד קדושתו מחפש דיאלוג ומגע עם מוסלמים ממדינות רבות במאמץ לקדם הבנה וצמיחה הדדית. בעוד שהדיאלוג הבודהיסטי עם כמה דתות אחרות נמשך כבר זמן מה, למיטב ידיעתי הדיאלוג עם המוסלמים נמצא בשלביו הראשונים. לכן, בשלב זה חשוב ביותר ליצור קשרים משותפים, הן מבחינה פילוסופית, והן מבחינת בחינת בעיות חברתיות. ברגע שהבסיס הזה הונח, חילופי רוחניים עמוקים יותר יכולים להתרחש.

קישורים נפוצים עם נושאים חברתיים

כתלמיד הוד קדושתו, מעורבותי בדיאלוג אסלאמי-בודהיסטי התפתחה בהדרגה במשך שנים רבות. במסעותיי ברחבי העולם בהרצאות על בודהיזם, ביקרתי במספר מדינות מוסלמיות. בתחילה, לא עסקתי ישירות בקהל המוסלמי. מאוחר יותר, נכנסתי לדיאלוגים אסלאמיים-בודהיסטיים במיוחד כאשר נעשיתי מודע יותר לפוטנציאל של שיתוף פעולה אסלאמי-בודהיסטי בהתמודדות עם כמה מהסוגיות החברתיות הדוחקות יותר לקהילות מוסלמיות ובודהיסטיות. לדוגמה, נשיא הרפובליקה של מאוריציוס באוקיינוס ​​ההודי ואני דנו בבעיית השימוש בסמים בקרב צעירים מובטלים ומאוכזבים בטיבט וכיצד הקהילה הדתית שלו מתמודדת עם נושא דומה במאוריציוס. חלקנו דאגות משותפות לגבי הבעיה והסכמנו על חשיבותה של הדת להקניית תחושת ערך עצמי, תמיכה קהילתית ואתיקה למען חיזוק אלו שנפגעו. בזנזיבר, שהיא 95% מוסלמית, נפגשתי עם מנהיגים מקומיים ולמדתי על הצלחתם הצנועה בשימוש באיסלאם כדי לעזור למי שרוצה לשבור את הרגל ההרואין שלהם. כאשר מכורים לשעבר עסוקים בכביסה פולחנית ובתפילות חמש פעמים ביום, אין להם הרבה זמן סרק להתמלא בסמים. דוגמה זו נותנת הרבה חומר למחשבה במונחים של היתרונות האפשריים של פעילויות גופניות כגון השתטחות עבור מכורים בודהיסטים אתניים.

במצרים ביקרתי פעמיים באוניברסיטת קהיר, שם נפגשתי עם פרופסורים וסטודנטים מפקולטות שונות. שנה אחת הרצתי על "השפעת המחשבה הבודהיסטית על הפיתוח הפוליטי והכלכלי באסיה" באוניברסיטת קהיר. הם התעניינו במיוחד לדעת כיצד עקרונות בודהיסטים תרמו להצלחה הכלכלית של מדינות "הנמר האסייתי", כך שיוכלו להשתמש באיסלאם כדי לתמוך בתופעה דומה של הפיכתה של מצרים ל"נמר אפריקאי ומזרח תיכוני". הם גם ביקשו להבין את אסיה ואת הדתות שלה כדי ליצור קשרים פוליטיים וכלכליים טובים יותר עם האזור. הם לא רוצים להיות מבודדים תחת התפיסה המוטעית שכל המוסלמים הם פונדמנטליסטים או טרוריסטים קנאים והתעניינו מאוד בדיאלוג. הם ביקשו ממני לכתוב מאמר על התורות הבודהיסטיות הבסיסיות באופן מובן למוסלמים, שהתפרסם באנגלית ובערבית כאחת מסדרות המונוגרפיות האסיאתיות שלהם המופצות ברחבי העולם דובר הערבית. כדי לקדם את ההבנה הבודהיסטית-מוסלמית, החלטנו יחד שעלי להכין סדרה של מונוגרפיות על ההיסטוריה של האינטראקציה בין המוסלמים והבודהיסטים במרכז אסיה ובתת היבשת ההודית. מאז, נפגשתי עם הרבה מלומדים מצרים, ירדנים, עיראקים, טורקים ואוזבקים מכובדים בתחום האסלאם, שהתלהבו מהפרויקט הזה ונדיבים ב הצעה עזרתם ושיתוף התובנות שלהם.

בסדרה זו אני מקווה להפיג כמה אי הבנות לגבי ההיסטוריה הבודהיסטית-מוסלמית. בדיוק כפי שעיתונאים ואנליסטים פוליטיים מודרניים ממהרים לחשוד ביד פונדמנטליסטית מוסלמית מאחורי פעולות טרור בעולם, להיסטוריונים של מרכז אסיה ותת היבשת ההודית היו לעתים קרובות הנחות יסוד דומות. לאורך ההיסטוריה, מנזרים ומקדשים בודהיסטים באזורים אלה נהרסו או נפלו באופן טבעי וננטשו מסיבות שונות. לפעמים, כלכלי תנאים או אסונות טבע גרמו לסגירתם, ובפעמים אחרות הם פוטרו בשל עושרם או נהרסו במלחמות למען רווח טריטוריאלי או שליטה בסחר הרווחי לאורך נתיב המשי. עם זאת, היסטוריות פופולריות מייחסות את דעיכת הבודהיזם ומנזרים באזור בעיקר למלחמות קודש לאסלאם או ג'יהאד. בעתיד, חשוב, במיוחד בספרי הלימוד בהיסטוריה לבתי ספר במדינות בודהיסטיות ומוסלמיות, להציג חשבון חסר פניות ואובייקטיבי יותר.

במפרק, ירדן, ביקרתי והרצתי על בודהיזם וטיבט והקשר שלהם עם האיסלאם באוניברסיטת אל-בית. אוניברסיטה בינלאומית זו נוסדה כדי להרחיב את ההבנה ההדדית בין כל שבע הכתות של האסלאם, ובין האסלאם ושאר דתות העולם. נשיא האוניברסיטה היה ביפן כנואם המרכזי ומארגן שותף של ועידה בנושא הבנה בודהיסטית-אסלאמית. הוא הביע עניין לארח כנס כזה בירדן בעתיד. בנוסף, הוא בונה מדור בודהיסטי בספריית האוניברסיטה, שמעורר יותר ויותר עניין בנושא, וביקש ממני להכין רשימת ספרים. הנשיא הציע להכניס שני סטודנטים טיבטים לאוניברסיטה מדי שנה להכשרה בערבית ובאיסלאם. הוא העדיף נזירים בודהיסטים שיוכלו לעשות מחקר לתואר שני על השוואה בין בודהיזם ואיסלאם, אבל יקבל גם מוסלמים טיבטים שירצו ללמוד יותר על דתם לתוכנית BA. הוד קדושתו היה מרוצה מאוד מההצעה הזו וביקש ממשרדו לארגן מציאת מועמדים מתאימים.

קישורים נפוצים בפילוסופיה

בטורקיה, נפגשתי עם קבוצה של פרופסורים למשפט אסלאמי בפקולטה התיאולוגית האסלאמית אילהיאת של אוניברסיטת מרמרה באיסטנבול כדי לדון בנושא נופים של החוק האסלאמי כלפי בודהיזם כדרך לתמוך בהרמוניה דתית בודהיסטית-אסלאמית. בהקשר הטיבטי, הדבר חשוב במיוחד בשל הזרם הגדול של מתנחלים הואי (מוסלמים סינים) לטיבט בשנים האחרונות. מאז המאה השבע-עשרה חיה בטיבט קהילה של מוסלמים. הם השתלבו היטב בקהילה הבודהיסטית ברובה ובאופן מסורתי נהנו מהרשאות משפטיות מיוחדות שהעניקו החמישי הדלאי לאמה. עם זאת, המצב המתוח הנוכחי בטיבט עם העברת האוכלוסייה הגדולה מאזורי האן סין יצר מתחים מובנים.

הפרופסורים הרגישו שלפי הדוקטרינה האסלאמית, אין שום בעיה לכונן יחסי שלום עם בודהיסטים. הם ציינו שלוש סיבות לכך. ראשית, חוקרים אסלאמיים מודרניים מסוימים טענו כי הנביא ד'ול קיפל - "האיש מכיפל" - המוזכר פעמיים בקוראן, מתייחס ל בּוּדְהָא, כאשר כיפל הוא התרגום בערבית של השם של בּוּדְהָאממלכת הילידים של, Kapilavastu. הקוראן קבע שחסידי דהול כיפל הם אנשים צדיקים. שנית, אל-בירוני וסהריסטאן, שני חוקרי אסלאם מהמאה האחת-עשרה שביקרו בהודו וכתבו על דתותיה, קראו בּוּדְהָא "נביא". שלישית, מוסלמים קשמיריים שהתיישבו בטיבט מהמאה השבע-עשרה נישאו לנשים בודהיסטיות טיבטיות במסגרת החוק האסלאמי.

חזרתי לפקולטה האילאמית של אוניברסיטת מרמרה באיסטנבול, שנה לאחר הפגישה הראשונית. הראיון שנתתי בביקורי הקודם באוניברסיטה זו פורסם במגזין פופולרי של הפונדמנטליסטים האיסלאמיים המקומיים, שנקרא בטורקיה וברחבי הרפובליקות האסלאמיות של מרכז אסיה. המורים התלהבו מאוד בהקמת דיאלוג אסלאמי-בודהיסטי, ודנו בנושאים כמו יצירה, התגלות ומקור האתיקה. האיסלאם טוען שהאל לא כאדם אלא כעקרון יצירה מופשט, וכמה אסכולות של התיאולוגיה האסלאמית טוענים שלבריאה אין התחלה. אם כבר מדברים על מוח האור הצלול כיוצר חסר התחלה של מראות, ושל בּוּדְהָא כמגלה אמיתות גבוהות יותר, היה לנו בסיס טוב לדיאלוג תוסס וידידותי. ריגש אותי העניין שלהם בדיאלוג עם בודהיסטים. בנוסף, הממשלה העירונית של איסטנבול תתמוך בוועידת דיאלוג בין-דתית בינלאומית ב-1997 וביקשה מקדושתו את הדלאי לאמה לשלוח נציג.

מבחינה היסטורית, החוק האסלאמי קיבל את הבודהיזם כ"דת הספר". מכיוון ש"דהרמה" תורגם כ"חוק", ו"חוק" התייחס ל"ספר", בודהיסטים כ"אנשי הדהרמה" הובנו כ"אנשי הספר" ברחבי אסיה המרכזית של ימי הביניים. האיסלאם סובל את כל "אנשי הספר", המוגדרים כאנשים המקבלים אלוהים בורא. זה מוביל לכמה דיונים מעניינים על המשמעות של "אלוהים בורא".

לדוגמה, המדינה המוסלמית בעיקרה של אינדונזיה מתירה רשמית חמש דתות - אסלאם, קתוליות, פרוטסטנטיות, הינדואיזם ובודהיזם - בטענה שכולן מקבלים אלוהים בורא. בהקשר זה, הבודהיסטים האינדונזים מציבים את אדיבודהה, הקדמון בּוּדְהָא של הקלאצ'קרה טנטרה, בתור "היוצר". היו לי כמה דיונים מעניינים עם נזירים בודהיסטים באינדונזיה על סוגיית האל בבודהיזם. מכיוון שניתן לפרש את אדיבודהה כתודעה הקמאית של האור הצלול, ומכיוון שכל הופעתם של הסמסרה והנירוונה הם המשחק או ה"יצירה" של המוח הזה, הסקנו שניתן לומר שהבודהיזם מקבל "אלוהים בורא". העובדה שהבודהיזם טוען שאדיבודהא אינו ישות אינדיבידואלית נפרדת שיצרה את היקום, אלא משהו נוכח בכל ישות חיה, יכולה להיתפס כהבדל תיאולוגי הנוגע לטבעו של אלוהים. כלומר, הבודהיזם אכן מקבל "אלוהים בורא" אבל עם פרשנות ייחודית משלו. כפי שאומרים המוסלמים, "לאללה יש הרבה שמות", והוגים נוצרים, איסלאמיים, הינדים ויהודים רבים טוענים שאלוהים מופשט ונוכח בכל היצורים. ביסוס זה אפשר לנהל דיאלוג נוח עם תיאולוגים איסלאמיים.

הקדושה שלו הדלאי לאמה מקיים קשר עם מנהיגים איסלאמיים ברחבי העולם במשך שנים רבות. בשנת 1995, ליוויתי את ד"ר טירמיציו דיאלו, המנהיג הדתי הסופי התורשתי של גינאה, מערב אפריקה, לדרמסלה כדי להיפגש עם הוד קדושתו. בימים שקדמו לקהל, ד"ר דיאלו ואני שוחחנו עוד יותר על המשמעות של "אנשי הספר". הוא הרגיש שזה מתייחס לאנשים שעוקבים אחר "המסורת הקמאית". אפשר לקרוא לזה חוכמת אללה או אלוהים, או כפי שהצעתי לו במונחים בודהיסטיים, מודעות עמוקה ראשונית. לפיכך הוא קיבל בקלות שהמסורת הקדמונית של החוכמה התגלתה לא רק על ידי משה, ישו ומוחמד, אלא גם על ידי בּוּדְהָא. אם אנשים הולכים אחר המסורת והחוכמה הקמאית המולדת הזו, הם "אנשי הספר". אבל אם הם יוצאים נגד הטבע הטוב והחכם הבסיסי הזה של המין האנושי והיקום, הם לא "מהספר".

במובן זה, אם כן, הוא מצא שזה מקובל לומר זאת בּוּדְהָא היה "נביא אלוהים". אדיבודהא, כמוח האור הצלול, הוא לא רק מודעות עמוקה ראשונית, אלא היוצר של כל ההופעות. בדרך זו, ניתן לומר שאדיבודהא הוא "אלוהים בורא". באופן דומה, כי בּוּדְהָא דיבר על המודעות העמוקה הקדמונית, ניתן לומר שהוא "נביא אלוהים". למערביים שהפכו לבודהיסטים לאחר שעזבו את המסורת היהודית-נוצרית שבה גדלו, השתמשו בשפה זו כדי לתאר בּוּדְהָא אולי נראה מוזר. עם זאת, כאשר אנו זוכרים שלמילה אחת יכולות להיות פירושים והגדרות שונות במסורות שונות, השימוש הזה בשפה יכול להיות הגיוני. באופן מעשי, זה מגביר את הסיכוי לדיאלוג בין-דתי, שהוא כל כך הכרחי בימינו.

ד"ר דיאלו שמח מאוד מהדיון הזה וציטט את א חדית (אמרה אישית של מוחמד) מצווה לחסידיו לחפש חוכמה עד לסין. ד"ר דיאלו עצמו פעל לפי העקרונות של החדית' הזה. הוא השתתף ביום האחרון של השיח של הוד קדושתו על (מדריך ל בודהיסטווהדרך החיים של), כולל ה-Avalokiteshvara העצמה קדושתו העניקה. הוא התרגש במיוחד מה בודהיסטווה נדרים. בסופיות יש גם מחויבות מוחלטת לחפש את השלמות שהיא מעבר למילים ולשרת את כל הבריאה.

ביום האחרון לביקורו קיים ד"ר דיאלו קהל פרטי עם הוד קדושתו. לבוש בגלימות לבנות אלגנטיות, המנהיג הרוחני האפריקאי המלכותי התרגש כל כך כשנוכח לראשונה בנוכחותו של הוד קדושתו עד שהחל לבכות. מבלי לשאול את המלווה שלו כרגיל, הוד קדושתו הלך באופן אישי לחדר הכניסה שלו והחזיר רקמה שהציע לאדון הסופי לנגב את דמעותיו. ד"ר דיאלו העניק לקדושתו כיסוי ראש מוסלמי מסורתי, שהקדושה לבשה ללא היסוס וענדה עבור שאר הקהל.

הוד קדושתו פתח את הדיאלוג בכך שהסביר שאם גם הבודהיסטים וגם המוסלמים יישארו גמישים בחשיבתם, דיאלוג פורה ופתוח אפשרי. המפגש היה חם מאוד ונוגע ללב רגשית. הוד קדושתו שאל שאלות רבות על הסופי מדיטציה מסורת, במיוחד הנוגעת לשושלת מערב אפריקה המדגישה את התרגול של אהבה, חמלה ושירות. ד"ר דיאלו חי בגלות שנים רבות בגרמניה לאחר השתלטות קומוניסטית על ארצו. לפיכך היו הרבה דברים משותפים שחלקו שני הגברים. גם הוד קדושתו וגם ד"ר דיאלו התחייבו להמשיך את הדיאלוג האסלאמי-בודהיסטי בעתיד.

המטרה העיקרית של הדיאלוג האסלאמי-בודהיסטי, כפי שחוויתי אותו, היא חינוכית - שכל אחד ילמד יותר על אמונותיו ותרבויותיו של האחר. ה ספריית יצירות וארכיונים טיבטים, בדרמסלה, הודו, נטלה תפקיד מוביל בהגשמת מטרה זו. הם החלו בתוכנית להחלפת כתבי עת וספרים עם האוניברסיטאות השונות במדינות האסלאם שאיתן יצרתי קשר. כמו כן, הם מקימים תוכניות לשיתוף פעולה עם מוסדות ברפובליקות האסלאמיות של מרכז אסיה כדי לבצע מחקר נוסף על ההיסטוריה של האינטראקציה בין בודהיסטים למוסלמים באותו חלק של העולם. הסיכויים להגברת הקשר ושיתוף הפעולה בין בודהיסטים למוסלמים הם עצומים. יש להם פוטנציאל להוביל ליותר הבנה בין מתרגלים דתיים וכן ליציבות פוליטית יותר באזורים שבהם שתי הקבוצות חיות בסמיכות.