זמן, השראה והכרת תודה

זְמַן. זה משהו שכולנו חווים. עבור הילד שמחכה לחג המולד, נראה שהזמן נמשך ונמשך לנצח. עבור האדם בחופשה, הזמן עלול לעבור מהר מדי. כל אחד חווה את הזמן בצורה שונה וברגעים שונים בהתאם למצב שהוא נקלע אליו. אסירים "עושים זמן" יודעים הכל על הזמן. עבור אנשים עצורים רבים, הזמן מתקדם בקצב של חילזון. עם זאת, עבור אלה המעורבים בתוכניות כמו עבודה וחינוך, נראה שהזמן פשוט טס. עבור האיש העומד להורג, הזמן עובר במהירות הבזק בזמן שתקתק השעון מודד כל שנייה לפני הסוף. אבל הזמן הוא אשליה. אנחנו מודדים זמן על שעון של 24 שעות אבל ליקום לא אכפת. כולנו עוברים מאתמול למחר. העבר שלנו הוא חלק מהקיום שלנו היום והעתיד שלנו הוא חלק מהעבר שלנו. יחד הם יוצרים את רגע החיים שלנו.

זו הפילוסופיה שעזרה לי לנווט דרך 27 שנות מאסר ולצאת מהחוויה כאדם טוב ומאוזן יותר. למרות ששינוי הוא "עבודה פנימית", אף אחד לא קיים ללא השפעות חיצוניות או עזרה. בשבילי זה בא בצורה של בודהיזם. לא רק בגלל התורות הנפלאות של בּוּדְהָא או התרגול של מדיטציה או מיינדפולנס - אלה עזרו מאוד - אבל חלק גדול מהלך הרוח הנוכחי שלי הוא תוצאה של חשיפה למורים בודהיסטים ולמתרגלים. הם פתחו לי את הדלת להבין את כוחה של אהבה, הבנה וחמלה ואלה האנשים שאני מזכה את ההצלחה והאושר שלי.

מורים כמו הכומר רואן קונרד, הנכבד סוניאנה גראף, הכומר ואנג'ה פאלמרס, אילסנג ג'קסון, למה אינגה סנדבוס, קן וויסאקה קוואסאקי, וונגמו הנכבד, צ'ודרון הנכבד וטארפה המכובד, הכומר גנקו בלקמן, למה פדמה וקרן צו צ'י תרמו כולן משאבים ואלפי שעות כדי לבקר, ללמד ולתקשר עם אסירים.

רמה זו של מסירות וחסד מודגמת בצורה הטובה ביותר על ידי הנכבד ת'בטן צ'ודרון ומנזר סראבסטי. במשך יותר מ-20 שנה ביקרו הכבוד צ'ודרון והמורים והנזירות במנזר בבתי כלא שונים כדי לערוך ריטריטים, להציג שרידים או להביא אורחים מיוחדים מטיבט ומכל הארץ. הם סיפקו ספרים ועודדו את כולם לתרגל חסד אוהב תוך עידוד בעדינות כל מתרגל לבחון התנהגויות מזיקות בעבר על ידי הצעה תורות ככלים להקל על השינוי.

באחת הפעמים הביא נכבד צ'ודרון אורח לכלא שהייתי עצור בו כמה שנים. האורח היה מורה טיבטי שבגיל צעיר נזיר נכלא על ידי הסינים והוחזק למעלה מ-20 שנה בתא קטן דמוי קופסה ללא חלונות, ללא יכולת לעמוד זקוף או לתקשר מילולית עם אחרים. למרות חוסר שירותים, אוכל הולם, מגע אנושי או נוחות אחרת הוא הצליח להעמיק את התרגול שלו ולמד לתקשר עם שאר הנזירים הכלואים מסביבו על ידי פיתוח מערכת של ברזים וצלילים לחלוק תורות ועידוד. כל הבודהיסטים בכלא שלנו התאספו בחדר גדול כדי לחכות לאורח המיוחד הזה וכשהוא עשה זאת, האווירה בחדר השתנתה מיד. הוא היה כפוף הצידה והולך בצליעה בולטת מכל שנות ההתעללות והחיים בחלל צפוף. עד לרגע זה חיכיתי בכיליון עיניים לכל מה שהוא מוכן להקנות מצפה למשהו משפיע ולא התאכזבתי. ברגע שהוא התיישב לפנינו הוא הקרין את החיוך הכי זוהר אי פעם, הסתכל סביב ואמר; "כולכם שמנים"! הייתי המום אבל צחקתי עם כולם. אני לא זוכר את כל מה שהוא אמר לפני 17 שנה אבל אני זוכר את האמירה הזו. הוא צדק. כולנו האכלנו היטב בהשוואה למה שהוא חווה בקופסה הקטנטנה של הכלא שהוא בקושי שרד. אבל זה לא היה מה שהוא באמת אמור להעביר. יחסית חיינו טוב. יש לנו שלוש ארוחות ביום, טלוויזיות בחדרים, מזרון, חם לנו ויש לנו תוכניות להשתתף בהן ועוד הרבה. משהו באיש הזה נתן לי השראה מעבר לכל מה שחוויתי קודם. הרגשתי שאם הוא היה יכול לעבור את העינויים שהוא חווה ועדיין לשמור על השקפה חיובית כל כך ולעשות דברים חיוביים כמו לחזור מרצון בחזרה לכלא כדי לעזור לאחרים, ובכן, אולי גם אני יכולתי.

במשך השנים מאז היה לי הכבוד להיות מסוגל לעזור לבסס תרגול בודהיסטי בר-קיימא בבתי הכלא בוושינגטון וניסיתי לעזור לעשרות גברים ונשים בתרגול שלהם ובכניסה חוזרת לאחר הכלא. בזמן המעצר במתקן אחד תכננו ובנינו פגודה כך שלנו סנגהה יכול להיות מקום להתאמן במקום מחסן בו השתמשנו במשך שנים. באותה תקופה זה היה המבנה העצמאי היחיד בכל מקום מעצר באמריקה שהוקדש אך ורק לתרגול בודהיסטי. אכן אפשרנו אנשים שלא היו חלק משלנו סנגהה להשתמש בו בעת מצוקה או צורך בדידות שקטה. באותו זמן נכבד צ'ודרון אתגר את שלנו סנגהה לענות על מאות שאלות על נקודות המבט שלנו, התנהגויות, עמדות לגבי פגיעה, התנהגותנו ועוד כמה נושאים. ככל שהתקדמנו בשאלות הללו במהלך שנתיים, בסופו של דבר עשינו הרבה בדיקות עצמיות. הרעיון להשתמש בתוצאות בספר עלה ובסופו של דבר הביא לשיתוף פעולה לספר. אלו הן רק שתי דוגמאות לכמה התמיכה וההשפעה של מורים כמו נכבד צ'ודרון וכל אלו הקשורים למנזר סראבסטי השפיעו על חיי ועל חייהם של אלפי אסירים.

אני לא יכול בקלות להפריד בין החוויות שלי עם הזמן בכלא וההצלחה שלי היום. לעבר יש נטייה להפוך להווה מתישהו בעתיד ולעתיד הזה יש מקום בעבר. אני כן יודע שהתורות והמסירות שראיתי מאנשים כמו נכבד צ'ודרון וכל אלה הקשורים למנזר סרוואסטי עשו שינוי בחיי והניעו אותי לעשות כמיטב יכולתי לא להיות מקור הסבל. בשבילי זה מספיק.