אנחנו צריכים לזכור שאנחנו הולכים למות

ג'ולי רלסטד: תורתה של הנכבד Thubten Chodron ב-Phendeling נתנה לנו תובנות קצרות על הידע המרשים שלה, לא רק על הבודהיזם, אלא גם על האופן שבו אנו המערביים יכולים ללמוד לשלב את הבודהיזם בחיינו. והכי חשוב, היא אומרת, עלינו לזכור שאנחנו הולכים למות.

מה השיקולים שלך לגבי הקושי של אנשים מערביים לשלב את הבודהיזם בחיי היומיום שלהם? מהן הבעיות והפתרונות מנקודת המבט שלך?

לעתים קרובות אנשים אומרים שהבעיה העיקרית שלהם היא שאין להם מספיק זמן, אבל תמיד יש 24 שעות ביממה, אז זה יותר שאלה של סדרי עדיפויות ואיך אנחנו בוחרים להקצות את הזמן שלנו.

תמיד יש לנו זמן לשוחח עם החברים שלנו, יש לנו זמן לגלוש באינטרנט, יש לנו זמן לצפות במשחקי ספורט. יש לנו זמן לעשות כל מיני דברים כאלה, אבל נגמר לנו הזמן כשזה מגיע לתרגול יומי קבוע.

אז אני לא חושב שזה עניין של זמן. אני חושב שזה נושא בראש סדר העדיפויות. כשאתה קובע את סדר העדיפויות שלך ואם הדהרמה היא באמת בראש סדר העדיפויות שלך, אז אתה עושה את זה במקום לצאת בלילה ולהיות עייף מדי בבוקר כדי לקום. במקום זאת, אתה הולך לישון מוקדם. אתה מקריב את תוכניות הטלוויזיה שלך, אתה מקריב לצאת עם החברים שלך ולקום מוקדם כדי לעשות את התרגול שלך.

יש לך הצעות למה כל כך קשה לנו לקבוע את סדר העדיפויות שלנו?

כי אנשים לא זוכרים שהם הולכים למות. הם חושבים שהם הולכים לחיות לנצח. וכשאתה חושב שאתה הולך לחיות לנצח, יש לך הרבה זמן ואתה חושב שאתה תמיד יכול לתרגל דהרמה מחר, כי היום אתה עסוק מדי. כשיש לנו באמת הרגשה שהחיים שלנו קצרים, שהיה קשה מאוד לקבל את החיים האלה, ליצור את קארמה כדי לקבל חיי אדם יקרים, שהחיים האלה הם נדירים ויקרים והם לא נמשכים כל כך הרבה זמן, אז זה נעשה הרבה יותר קל לקבוע את סדרי העדיפויות שלנו. אבל כשאנחנו לא זוכרים שסדרי העדיפויות שלנו הם לעתים קרובות, איך אוכל ליהנות, איך אוכל להשיג כסף ומעמד?

בפנדל אנשים מתרגלים בודהיזם ברמות רבות ושונות. אלה מאתנו שאפתנים, אבל עדיין רוצים לחיות עם המשפחה שלנו וכן הלאה: מה צריכות להיות המטרות שלנו?

אני חושב שהמטרות צריכות להיות זהות עבור כולם אם אתה מתרגל דהרמה. יש שני דברים עיקריים: לנסות לקבל לידה מחדש גבוהה יותר, ולכוון אל הטוב הגבוה ביותר, כלומר התעוררות מלאה. אלו הן המטרות של כל מתרגלי הדהרמה. המטרות זהות בין אם אתה הדיוט או א נזיר. המטרה ארוכת הטווח שלנו היא התעוררות מלאה, אבל אנחנו צריכים הרבה לידות מחדש טובות כדי להגיע לשם.

את נזירה במשך שנים רבות: האם תוכלי לספר לנו קצת על ההנאות והאתגרים הגדולים ביותר שלך?

אנשים שאלו אותי את השאלה הזאת בעבר ואני לא חושב ככה. אני לא חושב על מהן ההנאות הכי גדולות שלי ומהן האתגרים הכי גדולים שלי. אני לא מוצא את צורת החשיבה הזו מועילה במיוחד. אני מוצא את זה הרבה יותר מועיל רק לעשות את התרגול שלי. אם אתה חושב על שמחות אז אתה נאחז בחוויה פנטסטית כלשהי. אם אתה חושב על אתגרים, אז תתמקד בכל המכשולים: "איך אגיע אי פעם לשום מקום?"

אף אחת מהדרכים הללו אינה תורמת במיוחד לתרגול הדהרמה. עדיף פשוט לעשות את התרגול. צרו את הסיבות, חכו לתוצאות, והתוצאות יגיעו, כשהן מוכנות.

השאלה האחרונה שלי היא לשאול אותך אם יש משהו שהיית רוצה שאשאל אותך? 

כן! אני חושב שזה מאוד חשוב ללמוד ולדעת מהי דהרמה. כי כשהבודהיזם מגיע למערב, יש כל מיני אנשים שחושבים שהם מבינים את הדהרמה, אבל הם לא למדו אותה הרבה והם לא מבינים אותה היטב. ואז הם מתחילים להסביר את זה לאחרים בהתאם למה שהם חושבים ומה הדעות שלהם, וזה מאוד מסוכן, כי אז אתה מאבד את הדהרמה המשחררת ומה שאתה מקבל במקום זה דעות של אנשים שאינם מתרגלים מתקדמים.

חשוב לא לזרוק דברים סתם כי הם לא מסכימים עם הרעיונות שלנו. כי אם נתחיל לומר; "ה בּוּדְהָא לא לימד את זה או את זה כי זה מיושן" אז אנחנו בעצם אומרים שאנחנו יותר חכמים מה בּוּדְהָא ושאנחנו מכירים את הדרך יותר טוב מה בּוּדְהָא. אז צריך לבדוק: האם אנחנו נאורים או לא? אם איננו מוארים, עדיף ללכת בדרך של בן אנוש מואר במקום להמציא את הדרך שלך.

עלינו להבחין בין מהי תרבות ומהי הדהרמה. אנחנו יכולים לשנות את הדברים התרבותיים, אבל אנחנו צריכים לדעת באמת מהי הדהרמה. אחרת אנחנו חושבים שהיבטים מסוימים של התורה הם תרבות, כאשר הם לא.

אז אנחנו צריכים לעבוד קשה מאוד כדי לפתח את אינטליגנציה של הדהרמה שלנו, הכנות שלנו, פתיחות הראש שלנו, היכולת שלנו לחשוב באמת דרך דברים ולא רק להאמין במה שמישהו אחר אומר. עלינו לפתח את האיכות של תלמיד טוב.

ראיון מקורי: Vi skal huske, at vi skal dø