ריכוז עצמי ונישואין

מבחינת בעלים אני לא הכי טוב ואני לא הכי גרוע. סביר להניח שהייתי מדרג את עצמי B+ חזק. כמובן שזו דעתי ולא של אשתי. מעולם לא שכחתי את יום השנה שלנו. והמתנות שלי בדרך כלל נבחרות בקפידה, כמו תכשיט או ארוחת ערב רומנטית, במקום משהו שימושי כמו שואב אבק בעל יעילות גבוהה.

אנחנו נשואים כמעט 20 שנה והייתי אומר שרוב השנים האלה היו מלאות בשמחה ואושר אמיתיים. אבל, כמו כל נישואים יש תקופות סלעיות. לפני שפגשתי את הדהרמה, היה קל מדי להסתכל אחורה ולהאשים את בן זוגי באותם זמנים מצערים. אולם כעת, אני יכול לראות בבירור שכל הרגעים הסלעיים שלנו היו תוצאה של מחשבה מרוכזת בעצמה שהרימה את ראשה המכוער. ואני הייתי אשם ברבים מהמקרים האלה שהנחיתו אותי בבית הכלב. כולנו יודעים על בית הכלבים. לעתים קרובות אין לנו מושג איך הגענו לשם או איך נוכל להיחלץ. הפתגם הישן "אישה מאושרת, חיים מאושרים" בהחלט ישים. במונחי דהרמה בית הכלבים יכול להיחשב כצורה של דוחה.

My ריכוז עצמי בנישואינו בא לידי ביטוי בתחפושות שונות. היו תקופות ברורות של אנוכיות כאשר המטרות והרצונות שלי קיבלו עדיפות על המטרות והרצונות שלנו. פעם הייתי מטייל נלהב. בתחילה יצאתי ליער על מנת להירגע ולהתחבר לטבע, ולהפיג את הלחץ בקריירה המקצועית שלי. עם זאת, בהיותי אדם ממוקד מטרה, לא יכולתי לעזוב את זה. עד מהרה מצאתי רשימה של טיולים שפשוט הייתי צריך לעשות והטיולים הפכו לאובססיה. הייתי לגמרי מרוכז בעצמי, וכל אחד או כל דבר שהפריע למטרה שלי הפך לאויב, כולל אשתי האוהבת והדואגת.

כמו אצל רבים מאיתנו, ריכוז עצמי יכול להתבטא בגאווה ויהירות. יש לי בעיה לבקש הנחיות. אני אסתובב שעות, בלי לדעת לאן אני הולך, אבל מסרב לבקש הנחיות. זה משגע את אשתי. אני לא יכול להסביר את זה אבל לעצור ולבקש הנחיות פשוט לא ברפרטואר שלי. תודה לאל יש לנו כעת אפליקציות לסמארטפון כגון מפות גוגל.

יש עוד שתי השלכות לכך ריכוז עצמי המכונה חוסר אונים נלמד והתרסה מתנגדת. שלטתי בהתנהגויות האלה, העליתי אותן לצורת אמנות גבוהה. בכל פעם שאני לא רוצה לעשות משהו אני גורם להאמין שאני לא יודע איך לעשות את זה. או במקרים מסוימים אמשיך ואעשה משהו שייעצו לי לא לעשות רק כדי להתריס. הייתם חושבים שצמחתי מזה אחרי השניים הנוראים.

הנה מקרה לגופו. לפני מספר שנים הייתי בחופשת נכות מהעבודה. אשתי עדיין עבדה במשרה מלאה. ריחמתי עליה שהיא צריכה לעבוד ואז לחזור הביתה ולנקות ולבשל בזמן שאני רק יושבת ומנוחה. חשבתי שהמעט שאוכל לעשות יהיה לעזור בכמה מהמטלות האלה. הצעתי לשאוב את הבית. ידעתי איך להפעיל את השואב אבל זה בערך כל מה שידעתי על שאיבת אבק. מעולם לא שאקתי אבק לפני כן. אשתי התלהבה מהצעתי והרגישה שאני מאוד אדיב ומתחשב. במילים אחרות, נקודות כדי להרחיק אותי מבית הכלב. עם זאת הייתה תניה אחת. הייתי צריך להישאר מחוץ לסלון הרשמי. היה לנו שטיח אוריינטלי יקר מאוד של קרסטן בסלון שדרש רק שאיבת אבק מדי פעם וקפדנית. הסכמתי. אז בבוקר יום שני אחד אחרי שאשתי יצאה לעבודה הוצאתי את השואב שלנו מהארון. אגב, זה היה שואב אבק חדש ומדהים ששימש רק פעם אחת בעבר. המשכתי לשאוב את כל הבית מלבד הסלון הרשמי. הייתי מאוד גאה בעצמי. בזמן שהנחתי את שואב האבק תפס אותי איזה כוח מרושע. קול קטן אמר "אתה יכול לעשות את זה. לך לסלון הזה ושאב את השטיח המזרחי הזה". האם זו הייתה גאווה, יהירות או התרסה אופוזיציונית?

ובכן, צעדתי ישר לשם עם שואב האבק החדש והמשכתי לשאוב את שטיח הקארסטן. אופס! מה קרה? התקרבתי קצת יותר מדי לגדילים בקצה ולפני שהספקתי לכבות את המכונה היא תלשה חלק קטן מהגדילים ושברה את רצועת ההינע. הייתי בבעיה גדולה! איך אספר לאשתי ואיך אסביר מה משכנע אותי לעשות בדיוק ההפך ממה שהיא הורתה? כבר לא הייתי ילד בן שנתיים. או שהייתי? הייתי בדו-דו עמוק.

התקשרתי מהר לחברת שואבי האבק והזמנתי חגורה חדשה. למרבה המזל, המנוע עדיין עבד מצוין. אבל מה עם השטיח? אם לא הסתכלת יותר מדי, זה לא נראה כל כך רע. אבל אשתי באמת אהבה את השטיח הזה, ולא יכולתי להסתיר את מה שעשיתי. אז נשכתי את הכדור והתקשרתי אליה לעבודה והתוודיתי על מעשיי. מיותר לציין שזה לא הלך טוב. ישר לבית הכלב, ללא כרטיסי יציאה מהכלא.

עד היום אשתי מספרת לאנשים את הסיפור על הטיפשות וההתרסה המתנגדת של בעלה. הרשאות שאיבת האבק שלי נשללו לכל החיים. היא למדה שיעור חשוב על התקשרות לחפץ חומרי. אבל אני מאוד נזהרת לא לנסות ולעשות על זה ספין חיובי. אחרי הכל אני לא רוצה להוסיף מלח לפצע. מנקודת המבט שלי אני יכול עכשיו לראות שהקול הקטן היה המחשבה המרוכזת בעצמי שלא רוצה שיגידו לי מה אני יכול או לא יכול לעשות.

עד כה לא תיקנו את השטיח. אני בטוח שזה יהיה די יקר לעשות את זה. אני חושב שבדרך כלשהי זה יצר קשר דהרמה מוזר בינינו. שֶׁלָה התקשרות והגאווה שלי היא שני דברים ששנינו יכולים לעבוד עליהם כדי לשפר את עצמנו ואת הנישואים שלנו.