קורושימי

לואיס הוא בחור צעיר בשנות העשרים המוקדמות לחייו, שהגיע לראשונה למנזר כילד עם אמו לפני שנים רבות. זהו חלק מסדרת כתבים שעליהם הוא עובד כשהוא מחפש את משמעות האהבה. כאן הוא כותב על סבל: 私達は他人の苦しみに同情するべきだ。 [עלינו להרגיש את כאבם של אחרים.]

בני אדם חווים שמחה,
בני אדם חווים צער,
אחד שמביא זמנים של הקלה,
עוד מביא זמנים של ניסיונות

בהירות האמת מוסתת לעתים קרובות על ידי בורות,
זה האויב הגדול ביותר,
אכזריות גרועה מהעינויים הגדולים ביותר,
כלא המנציח בלבול אינסופי

האמת לא מגיעה מאבסולוטיזם שנקבע בעצמו,
אליל המבקש להכחיש חידוש,
אליל המבקש לחוות חוויות,
אליל המבקש לאל את עצמו

האמת נפרמת לאט דרך הבנה מלאת חמלה,
חיבור ללבם של אחרים,
חשים את היווצרות האמיתות שלהם,
להבין שהם נבטו מהסבל שלהם

במקום לחפש אמיתות מוחלטות,
הבן את האמיתות של חבריך,
להקל על סבלם בעתות שמחה וצער,
צמיחה אמיתית פורחת מתוך אמפתיה מחוברת

תמונה מוצגת באדיבות דאיהורין-קאקו.

מחבר אורח: לואיס

עוד בנושא זה

חמלה

צ'ודרון נכבד יושב על כיסא, מחזיק ספר ומלמד.

לידיעה קודמת

מנזרים בודהיסטים בצפון מערב הפנים

לידיעה הבאה

דברים מתפקדים