תיק עבודות

הייתי רוצה הרמת ידיים. כמה אנשים בקהל עובדים כיום או עבדו בעבר? ביניכם חברים, כמה מכם מאושרים ואוהבים את העבודות שלכם כל יום ומעולם לא חוו אף פעם כעס, מתח, חרדה, תסכול או גירוי בעבודה?

אני רופא עיניים. סיימתי את התמחותי ב-1979 ומטפלת במחלות עיניים ב-35 השנים האחרונות. היית חושב שאני צריך לאהוב את העבודה שלי כל יום. אחרי הכל אני זוכה להציל את הראייה של אנשים את אחת המתנות היקרות ביותר שניתנו לנו בחיינו. ובכן, בשנים הראשונות הייתי מסכים איתך. הימים המאושרים שלי עלו בהרבה על הימים האומללים שלי. אבל בהדרגה ככל שחלפו השנים דברים החלו להשתנות. הגישה המרוכזת בעצמה שהיא הנפילה שלנו התחילה להרים את ראשה המכוער. בכל פעם שכלל או תקנה חדשים ירדו מהפייק מחברות הביטוח או מהממשלה הסתכלתי על זה כהתקפה אישית עליי ועל היכולת שלי לעסוק ברפואה כפי שרציתי לעסוק ברפואה. במילים אחרות, ארבע האמיתות הנאצלות על הסבל. לא קיבלתי את מה שרציתי כשרציתי את זה. אנשים אחרים הפריעו לאושר שלי.

הדבר הנוסף שקרה הוא שהמוטיבציה שלי התחילה להשתנות. למרות שהמשכתי לטפל היטב במטופלים שלי בהדרגה, נעשיתי יותר ויותר מודאג לגבי הכספים שלי ותענוגות החושים שהם יכלו לקנות, כמו גם השבחים והמוניטין שבאו עם היותי רופא. האם זה נשמע כמו שמונת הדאגות הארציות? ככל שהדאגות הללו הפכו חשובות יותר, מנת האושר שלי בעבודה ירדה מתמיד. פתאום מתח, חרדה, תסכול ועצבנות החליפו את הסיפוק והסיפוק בעבודה. האשמתי אחרים בגישה הגרועה שלי ובאומללותי.

ביולי האחרון נאלצתי לצאת לחופשה רפואית ממושכת ואז תכננתי לפרוש בסוף השנה. במהלך החופשה הרפואית שלי הייתי די שמח להיות רחוק מהמשרד. הייתי די חדש בדהרמה וזה נתן לי הזדמנות לקרוא הרבה על בודהיזם. בפעם הראשונה בחיי הספקתי ללמוד ולהרהר בדברים רבים. הצלחתי לחשוב ו מדיטציה על התורות. התחלתי להבין שהיחס הרע שלי בעבודה לא נובע מחברות הביטוח, הממשלה או אנשים אחרים. הייתי מחוברת לכך שדברים יהיו בדרך שלי ושנאתי שינויים, ארעיות וחוסר שליטה. ובהדרגה התחלתי להבין שאני לא מרכז היקום. האם לא כולנו פועלים כאילו אנחנו מרכז היקום?

באביב הזה קיבלתי טלפון מהמרפאה שלי. הם פתאום היו מאוד קצרים וביקשו ממני לחזור לעבודה במשרה חלקית. בתחילה הנטייה שלי הייתה לומר לא. אבל אז הבנתי שהדהרמה היא לא רק תרגיל אינטלקטואלי ותיאורטי אלא מיועד לשימוש. אם אני רוצה להתקדם בתרגול הבודהיסטי שלי, אני צריך לזרוק את עצמי בחזרה לאותם מצבים שנתנו לי דוקהה בעבר ולהתחיל לחוט מחדש את המוח שלי ולשנות את הגישות וההתנהגות שלי. איזה מקום טוב יותר לעשות את זה מאשר לעבוד. התחלתי לעבוד שוב ב-1 באפריל עם גישה חדשה ומוטיבציה טובה יותר ואני כבר רואה הבדל ברמת האושר שלי. העולם החיצוני אינו יכול לספק לנו אושר. רק אנחנו יכולים לעשות זאת דרך המוח שלנו והבנתנו את המציאות. תחושת העצמי הכוזבת שלנו וההחזקות והרתיעה שיוצרות היא הגורם לכל התלאות והסבל הנפשיים שלנו.

קראתי לאחרונה ספר בשם ער בעבודה מאת מייקל קרול. אני ממליץ בחום על הספר הזה לכל מי שלא מאושר בעבודה. בפרק 22 הוא מדבר על "ששת הבלבול". הוא אומר שיש לנו מספר דרכים לכלוא את עצמנו בעבודה. אנו תופסים בוודאות בעולם שמשתנה ללא הרף ו הצעה ללא ערבויות. בניסיון להגן על עצמנו מקשיי החיים אנו למעשה כולאים בתוכם את עצמנו. "ששת הבלבול" הם למעשה שישה סגנונות או דפוסי חשיבה שמתארים כיצד אנו כולאים את עצמנו בעבודה.

1. עבדו כמחדל. אנחנו לא רוצים שום דבר יוצא דופן או חדש. אנחנו מעדיפים שהפרנסה שלנו תהיה ניתנת לניהול וצפוי. אנו מרגישים שעבודה היא מכשול לחיות חיים ולא הזדמנות לעשות זאת. אנו מפרידים בין הפרנסה לשאר חיינו.
2. עבודה כמלחמה. זו מנטליות של ניצחון-הפסד. פרנסה הגיונית רק אם ננצח. כל דבר בעבודה הוא האויב. כל פעולה שלנו מתמקדת בביטול כל אפשרות לכישלון ובהבטחת הצלחה. עלינו להגן על תחושת העצמי שלנו בכל מחיר.
3. עבודה כהתמכרות. אנחנו אובססיביים להתגבר על תחושת חוסר התאמה. נראה שלעולם לא נעשה מספיק. אנחנו פרפקציוניסטים ומתרגשים מחוסר היכולת של אחרים. הרצון שלנו לשבח ולהכרה הוא כמו דלי עם חור בתחתית.
4. עבודה בתור בידור. אנחנו מסתכלים מסביב בעבודה ורואים אחרים נראים טוב, צוחקים ונהנים מזה נפלא וחושדים שפספסנו את הסירה. אחרים מקבלים קידום ונראה שהם שלטו בעולם העבודה. אנו מתגברים בקנאה וקנאה. אנחנו מסתכלים לעבוד כמקור של שעשועים ובידור שאיכשהו אנחנו לא משתתפים בו.
5. עבודה כאי נוחות. הצורך להתפרנס הוא תאונה מצערת של הטבע. אנו זכאים לחיים שמתנהלים בצורה חלקה. הצורך להרוויח תלוש משכורת מונע מאיתנו מהייעוד האמיתי שלנו כאמן או משורר מפורסם. אנחנו נפגעים מהעבודה ותמיד משווים את גורלנו ותפקידנו לאחרים. אנחנו זכאים להרבה יותר.
6. עבודה כבעיה. אנחנו צריכים לגרום לעבודה להתנהג ולהפסיק להיות כל כך בלתי צפויים וסוררים. אם כולם רק היו מקשיבים לי הייתי יכול לתקן את כל הקונפליקטים, טעויות השיפוט והטעויות. העבודה לא צריכה להיות כל כך מבולגנת.

אני חושב שבמהלך הקריירה שלי אני יכול לראות את עצמי בכל ששת הבלבול האלה. למעשה, כמה ימים חוויתי את כל השישה. מה שהדהרמה מלמדת אותי זה שהבעיה היא אני, לא העבודה. המוח שלנו הוא שכולא אותנו בעבודה ובכל עיסוקי החיים. וזה רק דרך ה בּוּדְהָא, הדהרמה וה Sangha שנוכל לראות את המציאות ולשחרר את מוחנו ממעגל הסבל הזה.

חזרתי לעבודה כבר חודשיים וחצי. הבודהיזם עזר לי לתכנת מחדש את המוח שלי כך שאני מתמקד פחות בעצמי ויותר בלהיות מועיל למטופלים, לצוות ולרופאים עמיתיי. זה הביא להרבה פחות דוקה ואושר הרבה יותר במקום העבודה.

תודה רבה לך.

קן מונדאל