הסגולה השלישית של הדיבור: דיבור קשה (חלק 3)

>

סיפור אחד שאני מספר פעמים רבות לגבי זה הוא שהיה לי חבר ששאל מכונית מחבר אחר, והמכונית הזו, מכסה המנוע של המכונית לפעמים התעופף למעלה אז זה לא היה בטוח לנהיגה. דיברתי עם החבר שלי ואמרתי, "תוודא שאתה כבל את מכסה המנוע למטה, כדי שתדע שלא יקרה כלום."

אז יום אחד, הוא היה אמור לפגוש אותי איפשהו והוא לא הופיע. ואז חצי שעה, ואחר כך שעה, והוא סוף סוף הגיע ואמרתי, "מה קרה?" הוא אמר, "טוב, הייתי על הכביש המהיר ומכסה המנוע של המכונית עף למעלה." ואני אמרתי, "אבל ידעת שזה לא בטוח! וכבר דיברנו על כמה חשוב לשרשר את מכסה המנוע של המכונית למטה! למה לא עשית את זה?"

אז באמת דיברתי אליו די בחומרה אבל הבנתי אחר כך, מה שניסיתי להגיד היה, "אוי אתה בטוח ואני כל כך מוקל שלא נפגעת. כי איחרת לפגישה ופחדתי שמשהו כזה יקרה, וזה יהיה הרבה יותר רציני ממה שהיה". אבל אתה יודע, לפעמים כשאנחנו לא ממש מתאימים למה שאנחנו מנסים להגיד ולמה שאנחנו מרגישים, אז אנחנו מבטאים את זה ככה, ואז זה מתחיל ויכוח. ואז זה כואב למישהו.

דוגמה נוספת שאני נותן מתרחשת לעתים קרובות בין שני אנשים בנישואים. אתה יושב לארוחת בוקר, ויש לך הרבה אטריות לארוחת בוקר כאן. מה יש לך פה עם אטריות, מה שמים על האטריות שלך? גבינה, או חמאה? אוקיי, אז אתה יושב לארוחת בוקר, בעל ואישה יושבים לארוחת בוקר, ויש להם את האטריות שלהם. והוא אומר לה, "אה, איפה החמאה לאטריות?" והיא אומרת, "אוי, נגמר לנו, והגיע תורך לעשות את הקניות. מה קרה, שכחת?" והוא אומר, "לא, לא שכחתי להביא את החמאה. זה היה בעצם תורך להביא את החמאה". והיא אומרת, "לא, זה לא היה תורי, זה היה תורך. כֵּן? ואתה מאשים אותי שעשיתי משהו שלא עשיתי. אתה מאשים אותי במשהו שלא עשיתי, ואני לא אוהב את זה". הוא אומר, "למה אתה כל כך רגיש? אתה יודע? זה היה בעצם תורך לעשות את הקניות, זה לא היה תורי. ואתה פשוט כל כך רגיש לגבי הכל." ואז, אתה יודע, היא אומרת, "הו, אתה הסיר שקורא לקומקום שחור, אומר לי שאני רגיש?" ואז הוא מדבר, ואז היא מדברת, ואז, זה ממשיך ונמשך. ואז אחד מהם אומר לשני, "אתה יודע, אתה כל כך פסיבי-אגרסיבי, כי אתה מאשים אותי ומעמיד פנים שאתה חף מפשע. וזו באמת הדרך הפסיבית שלך להשיג את שלך כעס החוצה אותי." והשני אומר, "אתה יודע, אתה תמיד אומר לי שאני פסיבי-אגרסיבי, ואתה זה שהוא פסיבי-אגרסיבי. ובעצם הנישואים שלנו היו כאלה מההתחלה, אף פעם לא היית אדיב ואמיתי, תמיד האשמת אותי בדברים שלא עשיתי". ואז זה אומר, "כן, לא עשית, אתה תמיד כל כך לא מוכשר לגבי זה."

ואז כל המסקנה היא שאנחנו רוצים להתגרש. וזה רק בגלל שהחמאה לא הייתה שם. זאת אומרת, כל כך הרבה מריבות מתחילות [עם] משהו קטן ואז אנחנו מוסיפים. אתה יודע, כי יש לנו את כל מאגר הדברים שלנו. ואז הריב לא הופך על החמאה אלא על האופן שבו אנו מתקשרים. אתה מאשים אותי במה שלא עשיתי. אתה לא מקשיב. יש לך את הוויכוח הראשוני לגבי החמאה. ואז יש לך את הוויכוח השני לגבי איך לתקשר אחד עם השני. אז שוב, צרות כפולות. ואז, בגלל שקראתם אחד לשני בשמות והעלבת אחד את השני, אז יש לכם את כל זה שאתם צריכים לדבר ולנקות, אתם יודעים, כי אנשים מרגישים פגועים בגלל זה.

אנחנו לא מדברים כאן על מילוי שלנו כעס למטה ולהעמיד פנים שאנחנו לא כועסים. זו לא המטרה, כי אם נעשה את זה, ה כעסהולך לצאת בדרך אחרת. אנחנו מדברים על ללמוד איך להסתכל על המצב בצורה אחרת, כדי שלא נרגיש נאלצים לשים את כעס מחוץ לסיטואציה. כך שאם נסתכל על המצב בצורה אחרת, אז אין כעס שם מלכתחילה.

למשל, מישהו מבקר אותנו, או מאשים אותנו במשהו שלא עשינו, ואנחנו חושבים, אתם יודעים, זו התוצאה שלי קארמה. מתישהו בעבר האשמתי מישהו, ביקרתי מישהו. למעשה, עשיתי את זה רק אתמול ושלשום. ואני מבקר הרבה אנשים. אז הנה זה, מישהו מבקר אותי, למה אני כל כך כועס? זו רק התוצאה שלי קארמה. ושלי קארמהנוצר תחת השפעת הבורות והמוח שלי המרוכז בעצמי, אם אני לא אוהב את התוצאה הזו של איך אנשים מדברים אליי בצורה כזו, אז אני לא צריך ליצור את הגורם הקרמתי בשבילם לדבר איתי בצורה זו. ואז במקום לכעוס, במקום להאשים אף אחד אחר, אתה מקבל החלטה חזקה מאוד לגבי איך אתה רוצה לפעול בעתיד, ואתה מתחיל לשנות את ההתנהגות שלך. בסדר? אז זה משהו לגבי השלישי, דיבור קשה.