החוף השני

תערוכת הטיטאניק מטיילת כעת בארץ, וכרגע היא נמצאת בעיר הולדתי ספוקיין, וושינגטון. יש לי עניין מאוד אישי בסיפור הטרגדיה. אבי, יליד בודפשט, הונגריה, כבן הזקונים מבין שבעה ילדים, הגיע לאמריקה ב-1912 בגיל שנתיים. המשפחה הזמינה מעבר על הקרפטיה שבדרך חזרה לאנגליה הצילה את ניצולי הטיטאניק. עדיין יש לי את כרטיס העלייה למטוס של אבא. בהינתן סיבות שונות ו תנאים הם יכלו להיות נוסעים על כלי השיט הרע.

מניין ההרוגים בתאונה עמד על 1,503 בני אדם כולל נוסעים ואנשי צוות. מעט מאוד אנשים ירדו עם הספינה. רובם נסחפו בחגורות ההצלה שלהם במים הקרירים של צפון האוקיינוס ​​האטלנטי ומתו. היו 705 ניצולים, בעיקר נשים וילדים. על פי חוק הספינה הייתה חייבת להחזיק רק 962 מושבים בסירת הצלה. הוא נשא למעשה 1,178, אבל 472 מושבים לא נוצלו. ברור שהיה כאוס המוני ולא תרגילי סירת הצלה. אחרי הכל, הכלי הגדול הזה היה אמור להיות בלתי ניתן לטביעה. האם גאווה, יהירות או סתם בורות גרמו לאנשים לחשוב כך?

כבודהיסטים כולנו מכירים את המשל של "החוף האחר". ה בּוּדְהָא אומר לנו שכרגע אנחנו חיים בסמסרה, מצב של בלתי מספק תמידי תנאים (duhkha) מונע על ידי מצוקותינו ו קארמה. בבסיס כל זה עומדת בורות התפיסה העצמית שלנו, אשר לא מבינה את טבעה של המציאות כך שאיננו מצליחים לתפוס את הריקנות של הקיום המובנה. מעבר לאוקיינוס ​​העצום הזה של בורות שוכנת נירוונה, מצב נפשי המשוחרר מכל הדוחה של הקיום המחזורי. כדי להגיע לאותו חוף אחר של שלום ונחת, עלינו לבנות כלי שיט המסוגל לעשות את המסע. הכלי הזה בנוי תוך שימוש בנדיבות, התנהגות אתית, עוצמה, מאמץ משמח, ריכוז וחוכמה. זה הדהרמה, ה בּוּדְהָא הוא הקפטן שלנו, וה Sangha הוא הצוות שלנו. כל היצורים החיים הם הנוסעים.

אנחנו לא יכולים לעשות את המסע המסוכן הזה אל החוף השני לבד. כיצורים חיים אנו תלויים באופן בלתי נפרד בכל ישות אחרת. רק ההיבריס והבורות שלנו משלים אותנו לחשוב שאנחנו ישויות אוטונומיות שיכולות לעשות את זה בעולם הזה לבד וללא סיוע. בדיעבד, כולם בטיטאניק היו יכולים להיות ניצולים אילו היו מספיק מושבים לעשירים וגם לעניים. ילד אחד בכיתה א' מת; 49 ילדים מסטירג' מתו! היותי ממוצא צנוע אומר שמשפחתי בהחלט לא הייתה בין הנוסעים במחלקה הראשונה. למרבה המזל, התעוררות אינה תלויה במעמד חברתי או בהכנסה, כך שכולנו יכולים להגיע לחוף השני אם נעלה על הסירה.