שיחת השכמה

לאחרונה פיתחתי הפרעת קצב לב. פסק הדין עדיין לא הגיע אם הוא חמור. אבל אני יכול להגיד לך דבר אחד. זו בהחלט הייתה קריאת השכמה. מלבד התקף של סרטן הערמונית לפני 10 שנים חייתי את 66 שנות חיי ללא כל מחלה כרונית חמורה שעלולה להרוג אותי. חשבתי שהבנתי את ארעיות. אבל תמיד הרגשתי שאורח חיים בריא יאפשר לי לפחות לשרוד בשנות ה-80 המוקדמות שלי. ברור שהשליתי את עצמי. המוות יכול להגיע בכל עת.

אז מה אני צריך לעשות עם בדיקת המציאות החדשה הזו? פגשתי את הדהרמה לפני חמש שנים. מאז הייתי קורא לעצמי מתרגל דהרמה עצלן. אני אעשה מדיטציה כשהיה נוח וללמוד כשזה מתאים ללוח הזמנים העמוס שלי. זה חייב להשתנות. היום יכול להיות האחרון שלי.

האם אני שלם עם איך שחייתי את חיי? האם חיי היו משמעותיים ותכליתיים? (תמונה על ידי מייקל קומאו.)

עכשיו יש לי תמונה מאוד ברורה של עצמי שוכב על ערש דווי וסוקר את חיי. האם אני שלם עם איך שחייתי את חיי? האם חיי היו משמעותיים ותכליתיים? האם אני יכול למות עם תחושה של רוגע וסיפוק? לפני הפגישה עם הדהרמה הייתי אומר שכן. השגתי הרבה דברים במהלך חיי. אבל כל הדברים האלה התמקדו במטרות מרוכזות בעצמם. זה לא שלא הועלתי לאחרים בדרך. אבל נראה שתמיד היה מרכיב משמונת הדאגות העולמיות בתערובת, במיוחד שבחים ומוניטין טוב.

הדהרמה לימדה אותי ששלום ואושר בזמן המוות לא נובעים ממות כשכל רשימות הדליים שלי ריקות והמורשת שלי במקום כדי שהעולם יזכור אותי. חיים תכנים ומשמעותיים נובעים רק מביטול הבורות שלי לגבי טבעה האמיתי של המציאות ויישום הידע והחוכמה הללו כדי להועיל לאחרים. אם אני יכול להשאיר את העולם במקום חביב ועדין יותר מאשר כשהגעתי, לחיי הייתה משמעות ותכלית. אני יכול למות מאושר בידיעה שאני משאיר יותר זרעים קארמתיים חיוביים משליליים בזרם המוח שלי ושאלה ילכו אחריי אל החיים הבאים.

אפשר לומר שהנושא הבריאותי האחרון הזה הפחיד את הבג'יבר ממני. סדרי העדיפויות שלי השתנו. מחר אני אתאמן. לעשות זאת כבר לא חלופה.