דיבור קשה ודיבורי סרק

• דיבור חריף
• המוטיבציה מאחורי הדיבור הקשה
• להיות סופר רגיש, להתגונן - מעכב תקשורת
• דיבור סרק
• מה זה דיבור סרק ומה לא - מוטיבציה
• לשים לב על מה אנחנו מדברים וכמה זמן אנחנו מדברים

המהות של חיי אדם: דיבור קשה ודיבור סרק (להורדה)

נמשיך בדיבור חריף. דיבור חריף הוא כשאנחנו מעליבים אנשים, מבקרים אותם, צועקים וצועקים, לועגים להם, לועגים להם, מצביעים על הטעויות שלהם, כל זה נעשה מתוך כוונה לפגוע בהם, או מתוך כוונה אפילו רק לשחרר את הסערה שלנו.

אנחנו בדרך כלל חושבים על דיבור חריף כעל מישהו שעף לגמרי מהידית. אבל זה גם יכול להיות מאוד קשה כשאנחנו מלגלגים על אנשים, או מתגרים בהם על דברים שהם רגישים לגביהם, או כשאנחנו באמת רוצים לפגוע במישהו אנחנו מתנהגים כל כך מתוקים, ואנחנו אומרים בדיוק את הדבר שאנחנו יודעים שיפגע. דברים שנועדו לפגוע ברגשותיהם של אנשים ולהשפיל אותם בנוכחות אחרים. כל הדברים האלה שאנחנו עושים.

אפשר לעשות את זה מתוך קנאה, מתוך כעס, לפעמים מחוץ התקשרות או בורות. אבל זה תמיד מביא לפגיעה ברגשות של אנשים אחרים.

עכשיו זה אומר שבכל פעם שרגשותיהם של אנשים אחרים נפגעים, הדיבור שלנו היה דיבור קשה? לא. חייבת להיות לו מוטיבציה שלילית שרוצה לפגוע באחרים או להשפיל אותם. הרבה פעמים אנחנו אולי אומרים דברים אבל אנשים הם סופר-רגישים להפליא והכל נתפס כביקורת, או כצוחק עליהם, או משהו כזה. דברים מסוג זה אינם דיבור גס מצידנו. לפעמים אנחנו שואלים שאלה ומישהו מתרומם על זה שאנחנו שואלים את השאלה הזו. או שאתה מבקש קצת מידע ואנשים מתגוננים והם חושבים (אתה מבקר אותם). במצבים מהסוג הזה זה לא דיבור נוקשה, ואנחנו בהחלט לא אחראים לשטויות של אנשים אחרים בגלל זה. אולי נלמד, בסדר, אנשים רגישים לגבי דברים מסוימים, אז ללכת בעדינות באזורים האלה, אבל זה לא בהכרח שלילי קארמה מצידנו להיות כאלה.

מצד שני, אנחנו צריכים להסתכל על האני של עצמנו וכאשר אנחנו בקצה המקבל, להתגונן בתנופת אצבע. אנשים אומרים "בוקר טוב" בנימת דיבור לא נכונה ואנחנו קמים על זה. אז להסתכל באמת איך אנחנו מעכבים תקשורת חופשית עם אנשים אחרים, מהצד שלנו, על ידי אי ההבנות הרגילות שלנו והסופר-רגישות שלנו.

מה שמעניין זה שזה עלה כמה פעמים בהסבר של הסגולות המילוליות האלה, לא? הדיון שלנו לפני כמה ימים על שקר, וכיצד האדם שמשקרים לו לעתים קרובות הוא זה המעכב את התקשורת כי הם כל כך רגישים, או שהם כל כך דעתניים, שאנשים אחרים לא יכולים לדבר איתם בחופשיות. אז (אנשים) בסופו של דבר משקרים. זה לא מצדיק את השקרים שהאנשים מספרים להם, אלא רק במחקר הפנימי שלנו ליצור תקשורת טובה עם אנשים אחרים - וזה מה שאני חושב שכולנו רוצים - זה לראות איפה לפעמים אנחנו אלה שמציבים את המחסומים , ואז מתלוננים שהאנשים האחרים מרושעים. אז זה מעניין לעשות את זה.

ואחר כך הרביעי מבין ארבעת המילולים הוא דיבור סרק. זה כשאנחנו רק מקשקשים למטרת קשקוש, עוד ועוד על דברים חסרי משמעות שלעתים קרובות הם אובייקט של התקשרות בשבילנו. כמו מכירות ואיפה קונים דברים בזול. לפעמים פוליטיקה יכולה להתגלגל לזה. ספורט. מזון. אלוהים אדירים, כן, מדברים על אוכל עוד ועוד ועוד, כל כך משעמם. חוץ מהאנשים שזה מעניין אותם. מדברים על מה שהאדם הזה עושה והאדם הזה עושה, רק בשביל לדבר עליהם, לא בשביל לשתף מידע שיכול לעזור לשתף. אבל בעצם להשתמש בדיבור שלנו כדי לבזבז הרבה זמן.

עכשיו, האם זה אומר שבכל פעם שאנחנו מדברים עם מישהו אנחנו צריכים לנהל דיון רציני, אינטימי ומשמעותי באמת? לא. כי כשאתה עובד עם אנשים אתה רוצה לשמור על תחושה ידידותית במקום העבודה שלך, ולעתים קרובות אתה מפטפט קצת על זה ועל זה רק כדרך לשים לב אחד לשני, להכיר בנוכחות אחד של השני, לשתף קצת עם האדם השני. דברים כאלה הם בסדר כל עוד אנחנו מודעים לכך שאנחנו עושים את זה ולמה אנחנו עושים את זה. אבל אולי נתחיל מודעים לזה שאנחנו עושים את זה ואז זה פשוט נכנס לבלה בלה בלה בלה על כל כך הרבה דברים מיותרים, ולתת עצות, ונותנות דעות, ואומר לאנשים מה לעשות, ואתה יודע איך זה .

פעם היית מסיים בטלפון עם מישהו כזה, ויש לך משהו שאתה צריך לעשות והם בטלפון ממשיכים עוד ועוד ועוד, וקשה לגרום להם לכבות. זה הדבר היחיד שאולי טוב באימייל. אבל אז יש אנשים שכותבים לך מיילים קבועים, ומיילים ארוכים, וכך לפעמים אתה פשוט צריך ללחוץ על כפתור המחיקה, או שאתה מגיב להם תוך שבועיים או שלושה כי ברגע שאתה מגיב הם שולחים לך עוד שניים. גם באמצעות אימייל זה יותר מדי צ'אטים. ואני חושב שאנשים משתמשים בהודעות טקסט - לפי מה שראיתי - רק כהרבה הרבה דיבורים סרק.

מישהו (ייתכן) יגיד, "אבל זה לא דיבור, זה טיפוס." זה עדיין כלול מכיוון שמדובר בתקשורת למרות שאולי אתה מקליד או מצביע, הוא עדיין כלול תחת ארבע המעלות המילוליות הלא-סגולות. אז משהו שצריך להיזהר ממנו.

שאלות ותשובות

קהל: [לא ברור]

נכבד Thubten Chodron (VTC): יכול להיות, זה תלוי מאוד בסיטואציה. כי אני משתמש בביטוי הזה של "מים מהגב של הברווז" כשאני רואה אנשים נכנסים... עבדתי עם למה כן פעם אחת, ואנשים נכנסו, האדם הזה אמר את זה, וההוא התלונן על ההוא וההוא, והוא פשוט הקשיב לכל זה אבל הוא לא הגיב לזה. זה היה כמו מים מגב של ברווז. הוא שמע את זה, אז במה חשוב הוא יעסוק. אבל הוא לא הגיב. ואני חושב שזה העניין הוא שאנשים יכולים להגיד כל מיני דברים, וכדי להיות מסוגלים להבדיל מהו מידע חשוב שאנחנו צריכים להתמודד איתו באותו רגע או ברגע אחר, ומה זה דברים שעדיף רק לגמרי הִתעַלְמוּת. הם אומרים שאתה צריך לבחור את הקרבות שלך, אתה יודע? זה כמו שכל פעם שמישהו אומר משהו אם אנחנו מרגישים כמו "אוי זה משהו שצריך לטפל בו ואני צריך לתקן אותם", אנחנו נהיה בלתי נסבלים. אז לפעמים אתה פשוט צריך לשחרר דברים.

[בתגובה לקהל] נכון, היית צריך באמת לתת לזה ללכת במקום להתפוצץ מאוחר יותר. אני מדבר על זה שבאמת שחררת את זה. ברור שמדחיק אותו ועורם אותו, הוא לא מחליק מהגב כמו מים מגבו של ברווז. זה נכנס למיכל של "המרמור שלי לזרוק על מישהו בפעם הבאה שיהיה לנו ויכוח." וזה לא מאוד מועיל.

קהל: [לא ברור]

VTC: כן. מה שלי להגיב ומה לא. כי לפעמים אנשים מספרים לנו דברים ואנחנו מגיבים לזה ושמים את עצמנו באמצע הטיול שלהם, וזה בכלל לא מועיל. ויש אנשים שאוהבים לעשות…. כלומר, הם זורקים קרסים והם רוצים לחבר אותנו לדרמה שלהם, ואתה צריך לדעת מתי פשוט לשחרר את זה, לא לנשוך את הקרס, ולא להכניס את עצמנו למשהו שזו בעיה של מישהו אחר להסתדר.

כאילו פלוני בא אלי ומתלונן על האדם שם, ואז אני מתעצבן "אוי האדם הזה ממש לא מרוצה, והאדם הזה עשה משהו שהאדם הזה לא מרוצה ממנו, אז יש לנו שני אנשים אומללים, ו מוטב שאתקן את זה ואשמח את כולם כי אם לא כולם מרוצים, אני נהיה מודאג מדי בסביבה". אז בכל מקרה אני מודאג לגמרי ואני מנסה להרגיע את זה, ואז אני הולך לזה ואני אומר "אתה יודע, אמרת כך וכך וכך וכך כועס עליך בגלל זה...". ואז, במקום לרצות את האדם האחר, האדם הזה ממש מתעצבן. ואז הם ממש כועסים והם חוזרים אל האדם הזה ואומרים "כך וכך אמרת לי שאמרת עליי כך וכך." ואז האדם הזה אומר "ובכן, כן עשיתי", או, "לא, לא, כך וכך הגזמתי". ואז שניהם כועסים עליך שהגזמת. [צחוק] אז דברים כאלה, הם לא ענייננו.

אז אם מישהו בא אלינו והם מדברים רע, בלה בלה בלה, הם פורקים, אם אנחנו יכולים לעזור להם להירגע זה טוב. אם נוכל לעזור להם להסתכל על שלהם כעס ולהבין שהם כועסים ולהחיל תרופות נגד דהרמה, זה טוב. אבל אנחנו לא מתערבים בהיותנו מר או גברת, הנרי קיסינג'ר, הלוך ושוב בין שני הצדדים. [צחוק] מנסים לתקן את הבעיה שלהם שהיא עכשיו, לקחנו על עצמינו כבעיה שלנו, כשזה לא ענייננו.