נשאר רגוע

לפני כמה ימים הייתי במיקרוגל, חיממתי כוס קפה והבחנתי בבחור בצד מנקה את הטלפונים. חשבתי לעצמי כמה נדיר שמישהו מנקה אותם, אבל גם חשבתי שהבחור הזה נראה לעתים קרובות קצת משוגע. הוא מלמל לעצמו כשחלפתי על פני עם הקפה שלי, אבל חשבתי שאולי הוא ניסה להגיד לי משהו, אז עצרתי ושאלתי בשקט מה הוא אמר. הוא אמר שהוא מדבר לעצמו, אז התחלתי ללכת. אבל לפני שעשיתי שני צעדים, הוא אמר בקול רם, "מה! אני לא יכול לדבר עם עצמי?"

אני מאוד לא אוהב עימות ואת התחושה שמתעוררת בעיצומו. אבל, נשארתי רגועה, הלכתי לעברו ואמרתי ששאלתי רק כי חשבתי שאולי הוא דיבר איתי ושאף פעם לא אמרתי שהוא לא יכול לדבר עם עצמו. הוא התרגש עד עכשיו והתייצב מולי בחומרה ואמר, "אתה אף אחד. אתה צריך להגיע לסטפין" הסכמתי שאני לא מיוחד וחייכתי והלכתי.

הלכתי לחדר שלי, נעלתי את המגפיים והתכוננתי כמיטב יכולתי לכל מה שהוא ינסה לעשות. נרגעתי מעט והסתכלתי אחורה על מה שקרה - דיברתי איתו רק פעם או פעמיים קצרות ולא עשיתי שום דבר כדי להרגיז אותו, אבל ברור שהוא היה נסער. נזכרתי קארמה, מכיוון ששום דבר אחר לא נראה הגיוני, וחשבתי שבטח יצרתי את הסיבות לכך שזה יקרה. הרהרתי במה שהוא בטח חשב - אולי הוא טעה בשאלה שלי, אולי הוא הרגיש מאוים ממני, אולי הוא כבר היה מוטרד, או אולי הוא בכלל צריך לקחת איזושהי תרופה. חשבתי על ה שמונה פסוקים של טרנספורמציה מחשבתית, מה שעזר לי להישאר מהורהר ורגוע.

לא כעסתי עליו, למרות שהייתי מוכן להתגונן. אפילו עליתי למקום שבו הוא גר במחשבה לדבר איתו ולהרגיע אותו, אבל חשבתי יותר טוב והבנתי שהוא פשוט צריך להיות לבד. מאוחר יותר באותו יום, הוא בא והתנצל. הוא אמר שהוא רק התעורר, כבר היה בוויכוח עם מישהו אחר, ולא היה במצב רוח טוב כל כך בזמן שהגעתי אליו. קיבלתי את התנצלותו.

מאוחר יותר הסתכלתי איך התמודדתי עם המצב. לא רק שנמנעתי מאלימות מילולית ופיזית, אלא אפילו נזכרתי בדהרמה באמצעה. אני לא אומר את זה כדי להתפאר, אבל למעשה הפתעתי את עצמי. בכל מקרה, המצב היה מוזר ויכול היה להתפרץ לאלימות ולצרות, אז הייתי אסיר תודה על העזרה שהדהרמה נתנה לי.