הדקויות של דיבור אמת

במהלך ריטריטים, יש לנו דיון בכל אחר צהריים על נושא הנוגע לתרגול הדהרמה בחיי היומיום שלנו. דיון כזה היה בנושא השקר, שהתברר כנושא גדול כשסקרנו את הנאום שלנו וגילינו את הדרכים השונות שבהן אנו מטעים את עצמנו ואחרים. אף אחד מאיתנו לא אוהב לחשוב "אני משקר" שלא לדבר על "אני שקרן". במקום זאת אנו אומרים לעצמנו, "אמרתי מה שצריך כדי לא לפגוע במישהו אחר" או "הסברתי את זה בצורה שהאדם השני יכול להבין." אבל כשאנחנו כנים אנחנו יודעים שכוונתנו הייתה להונות אחרים כדי להגן על עצמנו.

בשקרים "גדולים", אנחנו מנסים לכסות פעולה שעשינו שהיא לא בריאה, אז יש צרות כפולות: הפעולה הראשונית הלא בריאה, ואז השקרים שאנחנו מספרים כדי שאחרים לא יידעו שעשינו אותה. זה, כמובן, מסתבך כי אנחנו צריכים לזכור איזה שקר סיפרנו לאיזה אדם. בדרך כלל אנשים מגלים ששיקרנו ומאבדים את האמון בנו.

אבל עם שקרים עדינים יותר, אנחנו אומרים את האמת על ביצוע פעולה מסוימת אבל לא נכונים לגבי המוטיבציה שלנו לעשות אותה. לפעמים המוטיבציה שלנו לא ברורה אפילו לעצמנו, אבל במקום להודות בכך, אנחנו אומרים משהו כדי לגרום לעצמנו להיראות טוב. פעמים אחרות אנחנו יודעים את המוטיבציה האמיתית שלנו אבל לא מכירים בה, ובמקום זאת אומרים משהו אחר כדי שהמצב ייצא כמו שאנחנו רוצים. לאחר הנסיגה, לאה כתבה לכבוד צ'ודרון את המייל הבא על מצב כזה. נכבד צ'ודרון העריך את היושרה של לאה, כמו גם את הנחישות שלה להיות אמיתית לחלוטין לעצמה ולאחרים בעתיד.

היי נכבד,

אני מקווה שזה בסדר להקדיש כמה דקות מזמנך כדי לשתף משהו שעלה לי במהלך דיון הדהרמה שלנו במכונית שנסעה הביתה. אתה אולי יודע שדילגתי על קבוצת הדיון בכל יום כדי לעשות את שלי נגונדרו תרגול של הצעה מנדלות. שמתי לב שאני מרגיש לא בנוח לגבי זה ועכשיו אני רואה שהתחושה הזו היא רמז שמשהו לא בסדר.

כשהמשכנו את הדיון על שקר, עלה בי שקבלתי את האישור מטארפה הנכבד לדלג על קבוצת הדיון היומית כרוכה בשקר. אמנם זה נכון שרציתי זמן לעשות את המנדלה הצעה תרגול, מה גם שזה נכון שמפגשי הדיון תמיד היו לא נוחים עבורי. המוח שלי עובר למצב ביקורת גדול, מרגיש שאנשים רבים פשוט מספרים את הסיפורים שלהם כטיולי אגו. זהו מצב נפשי ממש כואב וכל כך יוצא מכלל שליטה. אני לא רוצה לחשוב ככה, אבל זה פשוט בא ובא. כמו כן, אני מתקשה להרגיש שאני יכול לקבל עומק אמיתי בנושאי הדיון. ואני נכנס למנטליות של בערך גיל 12 או 13 כשיוצרים קבוצות, מרגיש שאף אחד לא רוצה אותי בקבוצה שלו.

אז כפי שאתה יכול לראות, המנדלה הנפקות היו באמת תירוץ לדלג על משהו שנראה לי קשה ולא נעים. לא שיקרתי על זה במודע, אבל לאחר הרהור אני רואה שזה היה מטעה ולא אותנטי. אילו זה היה מפגש או אירוע שבאמת רציתי להשתתף בו, אני בטוח שיכולתי להסתפק בכמה מנדלות כל יום או למצוא זמן אחר לזה.

ולבסוף, כשעבדתי עם זה בזמן שהשתטחתי ל-35 הבודהות הבוקר, הבנתי באימה שהשקר היה באמת למורה שלי, אז זה הופך אותו למשמעותי למדי. אז יש לי הרבה עבודה לעשות על זה. איזו פתיחת עיניים זו הייתה.

תודה לך ואני לא אעשה זאת שוב ואנסה הרבה יותר לחקור את המניעים שלי.

מטא,
לאה