התמודדות עם פחד ואלימות אפשרית

התכוננתי נפשית לגרוע מכל לפני שננעלתי. ידעתי מה קורה וכמה רחוק אני מוכן ללכת, אבל זה לא הקל על זה. כולו שלי גוּף רעד ללא שליטה. כנראה נראיתי מבועתת. למרות זאת, קמתי, הבטתי לו ישר בעיניים. "אני יודע שיש לי בעיות. אז האם אתה. כולנו עושים. זה לא נותן לך שום זכות להיכנס לכאן ולזלזל בי. אם אתה רוצה ללכת לחור, אז אנחנו יכולים לזרוק עכשיו. אין לי שום בעיה עם זה, אבל זה לא מה שאני רוצה. אני לא ממש נהנה להיות בתוך החור, ואני בטוח שגם אתה לא. אבל אני מוכן לעשות כל מה שצריך לעשות. אז, זה תלוי בך. אתה יכול להתייחס אליי בכבוד וכשיש לך בעיה אתה מדבר איתי גבר אל גבר. או ששנינו יכולים ללכת לחור עכשיו. זה נתון להחלטתך. אני לא יכול לקרוא את המחשבות שלך. אני לא יודע מה הבעיה שלך. אני שמח להתפשר אבל אני לא יכול לעשות כלום אם אתה צועק עליי,” אמרתי, עדיין מסתכל לו ישר בעיניים, עדיין רועד מפחד. אחרי שמלמל כמה דברים מתחת לנשימה, הוא התיישב והניח לזה ללכת.

תפקיד הפחד

מהניסיון הזה הבנתי שאלימות נובעת מפחד. פחד שניראה טיפשים אם ננסה לדבר על זה. פחד שמישהו יותר אינטליגנטי מאיתנו, שהוא יזלזל בנו, אולי מבלי שנבין את זה. לעמוד על שלי ולהגיד את מה שחשבתי לנכון היה הרבה יותר קשה מלהוציא את זה החוצה. זה היה הרבה יותר מפחיד אפילו מהמחשבה לחטוף מכות עד עיסה. בכך שהייתי מאוד ברור איתו לגבי מה אני מוכן לקחת ואיך בעצם רציתי שהמצב יתפתח, הייתה לו הזדמנות לא להילחם בלי לאבד שום פנים.

איומים והפחדות

במועד אחר, חבר הודיע ​​לי שהתפשטה הידיעה שאני מואשם באונס. כפי שהתברר, אחד מחברי הקבוצה הבודהיסטית אמר לאנשים שאני מתעלל בילדים. זה היה חדשות בשבילי, ובכלא תווית כזו יכולה להוביל לכל מיני צרות. התעמתתי עם מחולל השמועות בהזדמנות הראשונה וקבעתי שניפגש בספרייה, כדי שאוכל להראות את הניירת שלי המציינת את פשעי. בגלל הלוחמנות שלו, הייתי בטוח שאין דרך לסיים את זה בשלום.

נפגשנו בספרייה בשעה שנקבעה מראש, והדברים התכוערו ממש מהר. הוא התחיל להרים את קולו ולומר דברים כמו, "אנחנו יכולים להתמודד עם זה כמו אסירים". שמתי לב שאנשים מתרחקים, וכל העיניים נשואות אלינו. אם שומר היה בתוך הדלת ולא בחוץ, זה היה נגמר בדיוק אז. במקום זאת הדברים רק החמירו.

יכולתי לראות שהפחד יצר מעט מאוד מקום לטפל בדברים ללא אלימות. התחלתי לדאוג שאנשים יחשבו שאני מפחד או חלש, ודאגתי להפוך למטרה עתידית. הוא עשה כמעט כל מה שאדם כלוא יכול לעשות כדי להעליב אחר: הוא אמר לאנשים שאני אנס. הוא קרא לי לפני אנשים אחרים. כשכל זה עובר לי בראש, כל מה שרציתי לעשות זה להילחם, וזה היה הדבר הכי קל לעשות. במקום זאת, הסתכלתי עליו ואמרתי בשלווה, "אתה לא מפחיד אותי אפילו ולו. אם אתה רוצה להילחם, אנחנו יכולים להילחם. אבל אם לא תתקרר, אז אנחנו הולכים להיזרק לחור לפני שתהיה לנו ההזדמנות". ואז הוצאתי את הניירת שלי והגשתי לו. הוא מיד שלף את הניירת שלו והתעקש שאסתכל עליה. העמדתי פנים של מבט חצוף, מודאג יותר מלקבל אגרוף פראי מאשר מהפשע שלו. שאלתי אם הוא מרוצה מכך שאני לא אנס. בלי לחכות לתגובה ברורה, אמרתי לו שהוא צריך להפסיק להפיץ שקרים בכלא, שאם הוא לא יעשה זאת אז תהיה לנו בעיה. כל אותו הזמן הוא קילל והעליב אותי, קרא לי מפוחדת ומפוחדת, אמר לי שהוא ידפוק אותי באדמה וכו'.

הניחוש שלי הוא שבמצב הזה, 99 אחוז מכל האנשים הכלואים יעשו אחד משני דברים. או שהם יזרקו אגרוף, או יחזרו וילכו, אני לא עשיתי את זה. עמדתי שם ונתתי לו לומר מה שהוא רוצה, אבל לא הסתובבתי עד שסיים. ביליתי את רוב הזמן רק בעמידה וחזרתי על שלי המנטרה בקול רם, "אני לא רוצה להילחם בך, אבל אעשה זאת אם אצטרך." כשהכל נגמר, הלכתי משם לאט, מנסה לא להפגין תסיסה בכלל. מעולם לא היו לי עוד בעיות עם אנשים כלואים אחרים בזמן שהייתי כלוא.

להתמודד עם אלימות ברוגע

התחושה שלי היא שרוב האנשים בכלא מאמינים שאלימות שווה כוח. מניסיוני האישי, גיליתי שהכל יחסי. אלימות היא כוח בהשוואה להתכווצות או לברוח. אבל להיות רגוע מול מצוקה זה הרבה יותר מרשים מאלימות. זה משהו שכולם יכולים לראות, אפילו הפושעים הקשוחים ביותר. להישאר בשליטה על התגובות שלי, ולפתור מצב, להתמודד עם הבעיות שלי בלי להגיב לאחרים שפותים אותי - זה מה ששמר על ביטחון. עם כוח מסוג זה נוכל ללא פחד להסתכל לאדם המרושע ביותר בעיניים, ולא נהסס לעזור לאדם החלש ביותר להסתדר, כי רוב הזמן הם אותו אדם.