לשחרר את האשמה והבושה

כמה מאיתנו מוצאים את עצמנו קבורים באשמה ובושה בגלל הפגיעה והנזק שגרמנו לאחרים בעבר? אני מוכן להתערב על רובנו אם לא לכולנו בזמן זה או אחר.

לאלו מאיתנו שביליתם חיים שלמים בגרימת כאב לאחרים, אשמה ובושה יכולים להתרסק עלינו כמו משקל של חמישה טון ולשטח אותנו כמו פנקייק מדמם. אנו נעשים מקובעים נפשית ואנחנו מסתובבים חסרי תועלת לחלוטין כאשר אנו מתעכבים על אשמה ובושה עד אובססיה.

לפעמים אני אעשה איזושהי משימה, רק אמשיך עם היום שלי ויהיה לי הבזק של לשדוד את הכסף שלו למישהו, ויתעורר גל כזה של אשמה ובושה שזה ממש עושה לי קצת בחילה בבטן. בזמן. הרגשות והמחשבות הללו המקיפים את האשמה והבושה עלולים להפוך כמו סיבוב עליז שאנו נתקעים עליו והולכים סחור. זיכרונות אשמה ומחשבות של "אני לא טוב" פשוט צוברים מומנטום ושומרים על המחשבות והרגשות השליליים הללו בחיי היומיום שלנו. הם מגיעים לנקודה שבה הם ניזונים אחד מהשני ומעגל הפגיעה והכאב נמשך עוד ועוד.

כשהייתי נער הייתי משתכר ותוקף מישהו, אחר כך הייתי מתפכח ומבין מה עשיתי ואז מתחיל לשתות שוב כדי להתמודד עם האשמה והבושה. ברגע שהייתי שיכור, הייתי מחפש מישהו אחר שיפגע כדי לגרום לעצמי להרגיש עליונה. אבל העליונות הזו נמשכה רק עד המחשבה האשמה הבאה, ואני ארגיש כמו תחת חסר תועלת והמחזור יתחיל מחדש.

באופן אישי אני לא מאמין שאנחנו צריכים להיות תחת השפעת סמים או אלכוהול כדי להיקלע למעגל ההתעללות הזה שמתחיל בחשיבה שלנו על חוסר ערך ומתקדם החוצה עד שהוא מקיף כל היבט בחיינו ובסופו של דבר הורס את כל הסובבים אותנו ואפילו את עצמנו.

כשהייתי ילד האשמה והבושה שלי התחילו כשכל הזמן אמרו לי שאני חסר תועלת וטוב לכלום. כשאתה מספר לילד בן שש משהו, במיוחד אם זה שמספר הוא מבוגר שהם מעריצים, הם נוטים להאמין למה שאומרים לו. ברגע שילד מאמין שהוא חסר תועלת או לא טוב, הוא יעשה זאת בחיי היומיום שלו.

ככל שהתבגרתי הסמים והאלכוהול שימשו כמנגנון התמודדות לקוי להתמודדות עם האשמה והבושה שבניתי מילדות. בסופו של דבר הייתי טוב לכלום, אנוכי מאוד וזקוקה לנעילה!

פעם אחת בכלא האשמה יכולה להתמוטט כמו שלא היה מעולם. עבור רובנו זה נובע מכך שאיננו יכולים להקהות את החושים שלנו עם אלכוהול וסמים, ואנו מתפכחים למציאות של כל הנזק וההרס שהרעמנו על אחרים. אם ניתן למחשבות האשמה והבושה הללו להמשיך ולפלוש לחיי היומיום שלנו ולא נתמודד איתן הן עלולות להרוס אותנו.

אז איך נתמודד איתם בצורה בריאה שתעזור לנו לרפא ולהיפטר מהאשמה והבושה ולהתחיל לנהל חיים חיוביים ופרודוקטיביים? ראשית עלינו לבחון מה הם באמת אשמה ובושה.

אשמה היא רגש שעולה סביב מחשבות על הכאב והכאב שאנו גורמים לאחרים. אשמה היא גם הדרך של האגו לומר, "תראה את כל הדברים הרעים שעשיתי. אני לא טוב (היכנס לבושה) ולא מגיע לי שום אושר". אשמה היא מסיבת רחמים, דרך לאשליה שאנו קוראים לה אגו להישאר בחיים. אם אנו מתמקדים ברגשות האשם ובמחשבות המביישות, אנו מרוכזים בעצמי, ואיננו מתמודדים עם הבעיה בצורה פשוטה. אז יש לנו אשמה שמזכירה לנו את כל המעשים הלא נכונים שעשינו, ובושה שאומרת לנו שאנחנו רעים. שני הרגשות האלה מחזיקים אותנו במעגל של מחשבות ורגשות שגורם לנו לפעול על אחרים ועל עצמנו בצורה שלילית לחלוטין, ואנחנו בונים שליליים קארמה שמחזיק אותנו במצב סבל.

מה אנחנו יכולים לעשות? שרון זלצברג, סופרת בודהיסטית, כתבה "התרגול של metta (להראות חסד אוהב לכל היצורים החיים), לחשוף את כוח האהבה שיכול לעקור פחד ו כעס ואשמה, מתחילה בהתיידדות עם עצמנו. הבסיס של metta התרגול הוא לדעת להיות חבר של עצמנו. על פי בּוּדְהָא, אתה יכול לחפש בכל היקום מישהו שראוי יותר לאהבתך וחיבה מאשר אתה עצמך, והאדם הזה לא נמצא בשום מקום. אתה בעצמך, ככל כל אדם ביקום כולו ראוי לאהבתך וחיבה שלך." כמה מאיתנו מחבקים את עצמנו בצורה כזו.

עם metta תרגול אנו חושפים את האפשרות לאהוב את עצמנו באמת. אנו מגלים שכפי שאמר וולט ויטמן, "אני גדול וטוב יותר ממה שחשבתי. לא חשבתי שיש לי כל כך הרבה טוב!"

אז אנחנו מתחילים באהבה לעצמנו. אנו מסתכלים פנימה ורואים שאנו זקוקים לטוב לב בעצמנו ושעלינו לשחרר את האשמה על המעשים הלא נכונים שלנו בעבר ולהבין כי אנחנו לא רעים. עשינו דברים רעים והתחרטנו עליהם ו נדר לא לחזור עליהם, אבל אנחנו לא רעים. זה עוזר לנו לשחרר את הבושה ואנחנו יכולים להתחיל לכבד את עצמנו ולהראות לעצמנו אהבה. אז נוכל להתחיל לדאוג לאחרים ולהראות להם חסד אוהב. כשאנחנו מתחילים לגדול בחסד לאהוב כלפי כל היצורים החיים, אנחנו יכולים להתחיל לעשות דברים טובים עבור אחרים ולהתחיל לכסות על כל הרעים שעשינו.

אל האני בּוּדְהָא אמר, "מי שעשה פעולות מזיקות אבל אחר כך מכסה אותן בטוב הוא כמו הירח שמאיר את העולם, משוחרר מעננים."

אז אנחנו מורידים מעצמנו את המיקוד הלא מיומן על ידי ההבנה שאשמה ובושה הם רגשות שליליים המוקפים במחשבות שליליות שממשיכות להזין את האגו שלנו בצורה שלילית. זה שומר על האגו הזה, את התחושה הזו של "אני" בחיים, וזה לא מאפשר לנו להתמקד בשום דבר חיובי.

ברגע שאנו משחררים את האשמה והבושה נוכל להתמקד בעצמנו בצורה מיומנת שאינה מאכילה את האגו, אלא מרפאת את מוחנו בדרך של פתיחה לחסד אוהב, תחילה כלפי עצמנו ולאחר מכן כלפי חוץ כלפי כל היצורים החיים. ברגע שלמדנו לאהוב את עצמנו, האשליה שאנו נפרדים מאחרים פוחתת והצמיחה שאנו מקבלים ממתן חסד אוהב לזולת מאפשרת לנו לראות כיצד אנו קשורים זה בזה לכל היצורים החיים. זה יביא לנו שלום וישחרר אותנו מאשמה ובושה.