הסתגלות לשינויים

לאחרונה סיימנו שיעור השפעה של פשיעה על קורבנות (ICVC), שלדעתי עבר טוב מאוד. זה קרה במקביל לשבוע המודעות לקורבנות פשע שצפינו כאן בארבע השנים האחרונות. השנה הוקמה אנדרטה מול בית הסוהר לזכר קורבנות עבירה, ואנו מקווים שיהיה משהו דומה בתוך הכלא עצמו, כנראה בחצר המרכזית. העובדה שהאנדרטה הזו הוקמה ויש דיבורים על הקמת עוד היא הוכחה נוספת לכך שהנוהג הזה עובד. זה משנה את העולם.

לאחרונה הגשתי הצעה להרחיב את ICVC לתכנית לאחר טיפול ולהכשרת מנחים, ולפי כל הסימנים נראה שהיא אושרה. למרות שנראה שהממשל הנוכחי במשרד המושל מעוניין בעיקר בקיצוץ די דרסטי בהוצאות המדינה, אנו שומעים ששני דברים שלא הולכים לשום מקום הם ICVC וצדק מתקן, אז אלו חדשות טובות.

... והחדשות הלא כל כך טובות. נראה שהמושל החליט שאין צורך להוציא כסף על חינוך בבתי כלא ברמה חמש, אז הם סוגרים את מחלקת החינוך כאן ובעוד כמה בתי סוהר במיזורי. בחורים שיש להם עונשי שחרור על תנאי וזקוקים לחינוך לשחרור על תנאי יעברו כאשר הם נמצאים במסגרת זמן מסוימת. חלק מאלה שאין להם עונשי שחרור יכולים אולי לעבור לבית סוהר ברמה חמש שבו יש גם רמה רביעית (הרמה תלויה באורך המאסר, בהתנהגות המוסדית ובגורמים נוספים). בגלל אורך המאסר שלי, אי פעם אהיה בכלא ברמה חמש, למרות התנהלותי המוסדית הטובה.

אני כרגע מורה במחלקה לחינוך, ולכן אהיה מחוסר עבודה בעוד חודש, אבל זה משני לבוס שלי, למשל, שיש לו ילדים וצריך עבודה שתפרנס אותם ולחבר'ה שלא. יש אפשרות לקבל השכלה בשלב זה מכיוון שהם אינם עומדים בדרישות ההעברה. יש פה כמה חבר'ה שרוצים ללמוד ולקבל תאריכי שחרור אפשריים בעתיד שאני מרגיש בגלל שהם רוצים לקבל השכלה ולעבוד על עצמם ועכשיו תהיה להם המכשול הזה.