אורח החיים של הכלא

כלא הוא בדיוק ההפך מאיך שמתנהלת חברה מתאימה. (תמונה על ידי כלא)

כלא הוא בדיוק ההפך מאיך שמתנהלת חברה מתאימה. לדוגמה, בחברה אתה נושא באחריות על מעשיך, ואם אתה עובר על החוקים או הקוד המוסרי שלה, אתה נענש. בכלא, לעומת זאת, אתה זוכה להערכה רבה על ידי עמיתיך אם אתה עושה משהו לא הולם. לדוגמה, אם אני תוקף מישהו, בני גילי מסתכלים עליי כעל מישהו שיש לפחד ממנו ולמעשה מתייחסים אלי בסוג של כבוד. (אני אומר "סוג", כי כל כבוד שמחזיק בפחד הוא באמת סוג של מניפולציה.)

לאנשים כלואים יש קוד שאומר, "אתם לא מספרים לשומרים שום דבר שיכול להכניס אותי או אתכם לצרות. אתה תמיד עומד מול מישהו שמנסה לפגוע בך או לקחת את הדברים שלך. אתה תמיד נשאר אמיתי ולא משקר לשותפים שלך. אבל כל אחד אחר שאתה יכול לשקר לו." הדבר האירוני, עם זאת, הוא שכמעט כל האנשים הכלואים מצטטים את הקוד הזה ונשבעים שהם חיים לפיו, אך לעתים רחוקות הם חיים לפיו. אתה יכול לאמת זאת על ידי חיים ביניהם במשך כמה שנים.

המרכיב האחרון שמשלים את פוליטיקת הכלא הוא צו הניקור. כשיש לך 2,000 גברים שחיים יחד, יש הרבה זכרי אלפא. אלה שמגיעים לפשעי מין נחשבים לנמוכים מבין הנמוכים ויש להימנע מהם או לנצל אותם לכסף. כל שאר האנשים הכלואים נחשבים ל"סטנד אפ בחורים", כי הם ביצעו מה שנקרא "פשעים מוצקים". זה בעצם אומר, "לא ביצעתי פשע מין אז אני מתקבל."

אבל זה מצחיק, בחברה הדמנטית הזו שבה רק לחזקים יש משהו, אני, בתור עבריין מין, יכול להיות חלק מ"מעמד העמיתים" אם אראה שאני לא חלש ואפגע בכל מי שמתעסק איתי. אתה צריך לבסס את עצמך באמצעות אלימות ואני עשיתי זאת. התחלתי להרים משקולות ולתקוף אנשים, ועכשיו שאר הכלואים עוזבים אותי בשקט. אחרי 25 שנה, התחזקתי עם שרירים גדולים, אז מעט מאוד אנשים מאתגרים אותי. הכל חוזר לכבוד דרך הפחד. ברגע שסוג זה של פרספקטיבה טבועה בך, קשה שלא לתת לה להגיע לקדמת הבמה של האישיות שלך. מדיטציה ותרגולים בודהיסטים עוזרים לי להיפטר מ"מסכת האסיר" הזו ששמרתי עליה כל כך הרבה שנים.