לאחר השחרור: נקודת מבט של אישה

כפי שחלקכם אולי יודעים, סוף סוף מצאתי את עצמי מחוץ לשערי הכלא. ועדת השחרורים העניקה לי FI-1 בינואר השנה ועד סוף פברואר כבר נפרדתי. במשך שנים דמיינתי את היציאה המשוכללת הזו, מתכננת כל צעד לעבר השער בסגנון סנטימנטלי מפואר. חשבתי שאדע את תאריך השחרור שלי כמה ימים מראש.

חבר חכם מאוד, אם כי בוטה, אמר, "ג'יי, הם הולכים לזרוק אותך לשם כשאתה הכי פחות מצפה לזה. אי אפשר לתכנן הכל"

וכך היה באותו בוקר, לא ידעתי שאני עוזב עד שהסגן נכנס למשרד ושאל אותי, "אתה יודע שאתה משתחרר היום? הטנדר כבר בדרך". עמדתי שם ללא מילים, הסתכלתי באיטיות סביב החדר כאילו הלכתי לאיבוד פתאום ולא ידעתי מי אני.

"טוב," הוא אמר, "אתה רוצה ללכת?" "כמובן!" עניתי כשיצאתי מהדלת הקדמית E ו-R. השאר היה טשטוש כשאמרתי שלום בגשם.

הולך הביתה

בזמן ההמתנה בקבלה דאגתי שאולי ההורים שלי לא התקשרו באותו שבוע ואני אצטרך לסבול את האוטובוס. כל נסיעה הביתה תתאים, אבל אחרי עשר שנים של תפקוד בחברה אחרת מזו שהייתי עומד להיכנס אליה שוב, הייתי עצבני. אני מודה שרציתי את הביטחון של ידו של אבא שלי ואת הנוחות של ההגנה של אמי החורגת לאותו מפגש ראשון עם עולם שניסיתי לשכוח מזמן.

כשהכנתי את עצמי לאוטובוס של זרים, הגברת בדלפק הקבלה, שצחקה בחום כשלא יכולתי לדקלם את מספר ה-TDCJ שלי בבקשה הראשונה, הודיעה לי שהורי בחנייה. בהקלה, אך עדיין מפחדת, עברתי דרך השער האחרון.

חודש לאחר מכן, אני יושב כאן ותוהה כיצד אוכל להעביר לכם בצורה מספקת את כל הרגשות הכרוכים במעבר הזה. כל מי שמשתחרר יכול לספר את סיפורי כל הפאר בדברים פשוטים שלעתים קרובות מובנים מאליהם על ידי מי שמעולם לא ידע את שלילת הכלא. התענגתי על מגוון של אוכל. ישנתי בלי להעיר מהלומות של לוח כתיבה בזמן הספירה. אני יכול לקבל החלטות בעצמי, אם כי המגוון שלהן יכול להיות מכריע לפעמים.

יש דברים ששווים יותר מההנאות האלה שלדעתי לא זוכים להכרה מספקת. ראיתי את היופי בפניהם של סבא וסבתא שלי, מקומטים משנים רבות של עמל והחזקת משפחות. לא יכול להיות משהו מתוק יותר מהקול והצחוק של האחיינים והאחיינים שלי. גיליתי שהתגעגעתי אליהם יותר ממה שהרשיתי לעצמי להאמין. אני מעריך רגע עם האחים שלי יותר ממה שהרשיתי לעצמי להאמין, יותר מכל רכוש. הזמן מושקע היטב בהקשבה לסיפורים של הוריי וללמידת חוכמתם. אני יכול להשקיף על פני המרעה הסמוך בבקרים, לצפות בברווזים שוחים בבריכה שלהם ובשמש זורחת ממזרח, ואני מתמלא בהכרת תודה להיות במקום הזה.

מאבקים בלתי צפויים

יש מאבקים שאני רוצה להתוודות עליהם, אבל לא אלה שחששתי מהם. קצין השחרורים שלי הוא שוטר הוגן והגיוני. אני מבורך בתמיכה. יש לי בית והסעה. אין דרישות גדולות. להגיע בזמן לפגישות שלי, ולהימנע מסמים ואלכוהול. אל תשא נשק, אל תשלם את השכר שלי, ותמצא עבודה או תלמד בבית ספר.

המאבק היה בתוכי. דיברתי איתך בעבר על גאולה. רבים מאיתנו חיים בהכחשה לגבי מה שהכניס אותנו למשמורת המדינה מלכתחילה. עבדתי קשה על הבנה וקיבלתי את האחריות שלי במהלך שהותי בכלא. לא הייתי מושלם והיו לי חלק ניכר מהבעיות. אבל המשכתי גם כשלא רציתי. מעולם לא ויתרתי לעצמי. עשיתי הכל כדי לשפר את מצבי.

סיימתי תיכון והשגתי את התואר של השותפים שלי. ניסיתי להיות עובד, מורה וחבר טוב. חשוב מכך, פניתי פנימה כדי להתעמת עם השדים שלי, וזה היה החלק הכואב ביותר במסע. נפשו של אדם כלוא נוטה להתייסר על ידי חרטה על העבר והמחשבה על מה שהעתיד יביא.

מול המציאות החדשה

הכנתי את עצמי ליציאת הבית הזו, אבל מה יכול להכין אותך לחיות המציאות? כאן אני פנים אל פנים עם אז ועכשיו, עם החרטה של ​​אתמול ועם האפשרויות של מחר. ככל שמשימת החיים נראית מרתיעה, אני צועד על מלכודות הפחד, ומוצא כוח באמונה שאני מסוגל להגשים את כל מה שקבעתי לעשות. אני אפדה את עצמי. אני לא אלך בבושה.

המאבק שלי היה סליחה. אני לומדת שאהבה מכסה את כל הפצעים ומרפאה אותנו בעוצמה שמסתירה ומדהימה. למדתי לסלוח לעצמי, ומשם נתתי את זה בחופשיות. האהבה הצילה את חיי בכלא, והיא ממשיכה לחפות עליי. אל תעזוב את זה. אפילו שם זה ישרוד ויקיים אותך. כשאני שם את חווית הכלא שלי מאחורי כדי להתקדם, אני חייב לומר שאמנם זה יהיה מאחוריי, אבל זה תמיד יהיה חלק ממני.

הסתכל פנימה עצמך

הכלא יעצב אותך; אין דרך לברוח מזה. ההחלטות שלך מעטות שם אבל החשובה ביותר היא להחליט איך אתה מאפשר לה לעצב אותך. זכור, חופש אמיתי נמצא בתוכך. אני מקווה שנקודת המבט של אישה אחת זו הגיעה לליבם של רבים.