לעשות טעויות

ברכות מ"מנזר החומה האפורה"!

זה מה שאני קורא לכלא מדינת אורגון כי יש לו חומה בגובה 30 רגל, אפור, עם גוון טחב, המקיפה את הכלא עצמו. למרות שלא ראיתי את הקיר האפור הענק הזה יותר משנתיים, ואולי יעבור זמן עד שאראה אותו שוב, הוא עדיין נשאר הגבול של עולמי, המנזר שלי.

יום אחרי ששלחתי את המאמר שלי על מורים וכיצד עלינו להודות לאותם מיוחדים שעולים מדי פעם ומלמדים אותנו לעמוד במצוקות, מצאתי את עצמי ירד בדרגה לתהליך ההתחלה המוחלט של לצאת ממצב אינטנסיבי. יחידת ניהול.

כבר שירתתי שנתיים וחצי ביחידה הזו בבריחתי השלישית מהכלא, ועכשיו אולי יעברו עוד שנתיים וחצי עד שאשחרר שוב לאוכלוסיה המרכזית. מדברים על נבוכים ומושפלים.

מאיזו סיבה הזיזו אותי והורדתי בדרגה? העברתי פתק וכמה כדורי אלרגיה לאסיר אחר. בשורה התחתונה של הממשל עברתי על אחד הכללים. בשורה התחתונה בשבילי? זה היה קארמה-פשוט וקל. אבל אני חייב לצחוק כי לקח לי יומיים להבין את זה.

כשקצינת השימוע אמרה שהיא מצאה אותי אשם וגזרה אותי, התחושה הראשונה שלי הייתה שקיבלתי אגרוף בבטן. אתם מכירים את ההרגשה הזו שאתם מקבלים כשאתם מבינים שכל העבודה הקשה והזיעה שהשקעתם במשהו עלו בתוהו ואתם בהלם מכך שאתם צריכים להתחיל הכל מחדש וממש לא רוצים? כך הרגשתי.

אצטרך לעבור מהיחידה שבה הייתי, שם היה יחסית שקט ומכבד, עד למקום שבו שיכנו את מקרי הנפש הקשים שצועקים כל היום, בועטים בדלתותיהם וזורקים את נוזלי הגוף שלהם על השומרים. (הא, חה, אני פשוט יכול לשמוע את המכובד ת'בטן צ'ודרון אומר, "רוצה קצת רחמים, ל'?" אנחנו מתבדחים ככה!) אבל הרגשתי מעורר רחמים ואפילו הרס עצמי וזה לא מרחב ראש טוב בשבילי. להיות ב.

במשך כמה דקות עלה בי הרעיון להצטרף לאלו שסובלים בנפשם. אבל אז הבנתי שהוספה לסבל תהיה לשבור את שלי נדר להביא שלום לסובבים אותי.

ואז עליתי על הרעיון לשבות רעב כדי למחות על העוול של הורדה לדרגה א'. זה מצחיק שאפילו באמצע העבודה על הבעיות שלי, אני עדיין אחפש מקור מחוץ לעצמי להאשים את הבעיות שלי. לאחר שחשבתי על הרעיון הזה וגם ידעתי שאכלנו פיצה באותו לילה, ויתרתי על המחשבה הזו.

מאז שעברתי את כל זה בשבוע שעבר, הבנתי שניסיתי להשתלט על מצב שלא הייתה לי שליטה עליו.

חוסר כוח ושליטה אפילו על הדברים הכי קטנים בחיינו הוא אחד הדברים הכי מתסכלים שאדם מתמודד איתם בזמן כלוא. רובנו בילינו את חיינו בשליטה על מצבים ואנשים, בניסיון לתמרן אותם ולשלוט בהם. לכן, כאשר אנו נתונים לאחרים השולטים בנו, אנו מתפרצים ומנסים לתפוס שליטה. בדרך כלל זה מתבטא בצורה הרסנית. אנו מחפשים שיטות קיצוניות יחד עם כעס, וזה רק מביא לאלו שיש להם שליטה על המצב (או בקרוב יהיו חייבים) לקחת עלינו שליטה פיזית ממשית. אז אנחנו בדרך כלל מוצאים את עצמנו מדממים וכבולים בתא רצועה. זו בהחלט לא שיטה טובה להשיג שליטה על המצב שלנו.

כתוצאה מכך נאלצתי לעצור ולשאול את עצמי: "על מה בעצם יש לי שליטה ומה בעצם השתנה במצבי?" בכך שאני שואל את עצמי את שתי השאלות הללו, אני משתלט על עצמי, מה שעונה על השאלה הראשונה שלי, שכן כל מה שיש לי שליטה עליו הם המחשבות, הרגשות והפעולות שלי. כשהבנתי מה בעצם השתנה, אני מבינה איך הגעתי לשם, האם "יש" שינוי בתפיסה הנפשית או מיקום פיזי אחר. אז אני יכול לעבוד על שיפור השינוי או רע עבור עצמי; תלוי מה אני רוצה שתהיה התוצאה.

אז התיישבתי מדיטציה, הרגיע את עצמי ועשה נתינה מדיטציה זה נקרא "טונגן" בטיבטית. אתה מתאמן על ידי הדמיית לקיחת הכאב והסבל של הסובבים אותך לתוך עצמך. ואז אתה מדמיין לתת להם את השלווה והאהבה שלנו. התחלתי עם הגברים שסביבי ועברתי לבית הכלא, לעיר שמסביב לכלא, לעבודה, לגלקסיה, ואז ליקום כולו.

אני מוצאת שלקיחת על עצמי את הכאב והסבל של אחרים מרצון מקלה על הסבל שלי. בסוף זה מדיטציה, אני מרגיש מלא שלווה ואהבה.

לאחר שסיימתי, אני מבין שהשתלטתי על עצמי ועל הסביבה שלי והוספתי אנרגיה חיובית לעולם שלנו. השגתי משהו שמשחרר את הסבל שלי ובעצם טוב לי.